החלטה 16198-05-14

השופטת רונית רוזנפלד

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר; בל' 3859-02-14). בפסק דינו, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקשת על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 31.12.13 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה כי המבקשת לא איבדה 50% מכושרה לתפקד כעקרת בית. בבקשתה טוענת המבקשת כי אין הלימה בין דרגת הנכות הרפואית שנקבעה ובין החלטת הוועדה בעניינה, וכי יש לקבוע כי היא איבדה את כושרה לתפקד כעקרת בית.

2.לפי העולה ממסמכי התיק, המבקשת, ילידת 1961, סובלת מליקויים שונים. ביום 30.5.13 קבעה ועדה רפואית לעררים כי למבקשת 80% נכות רפואית יציבה משוקללת, בתחולה מיום 1.4.12. ביום 31.12.13 התכנסה הוועדה לדון בעניינה של המבקשת, וקבעה כדלקמן:

"מדובר בתובעת ילידת 1961 הסובלת מסכרת 65% עם רטינופתיה אסטמה 10% הגבלה בכתף ימין 10% הגבלה קלה בעמוד שדרה צווארי 10%, CTS.

התובעת נכנסת בכוחות עצמה באיטיות מסוימת. מעברים עצמאים איטים. ישיבה נוחה. טוענת שלא מבצעת כמעט שום מטלה במשק הבית בשל מצבה הרפואי שלפי דבריה קשה.

לדעת הוועדה לאחר ראיון התובעת ועיון במסמכים הרפואיים כולל החדשים שהוגשו לוועדה במצבה הרפואי וגילה אין מניעה לתפקוד שוטף ומלא למעט העבודות הדורשות מאמצים פיזיים ניכרים וריחות עזים במיוחד.

יכולה לטפל בכביסה, לסדר את הבית, לבשל ללא טיגון. לנקות ללא הרמה והזזת חפצים כבדים ושימוש בחומרי ניקוי חריפים. יש לציין שהסכרת עם הסיבוך היא רטינופתיה ובעיון בחוות דעת רופא עיניים הליקוי הראיה ללא השפעה בתפקוד משק הבית. יתר הליקויים האורטופדיים הם בחומרה קלה וגם שילובם לא משפיע עד כדי איבוד 50% מכושרה לתפקד במשק הבית. הוועדה דוחה את הערר לפי דבריה מצב הריאתי דרש אישפוזים לאחרונה אך אחוזי נכות שניתנו על כך בחומרה קלה."

משכך קבעה הוועדה כי המבקשת לא איבדה 50% מכושרה לתפקד כעקרת בית. על כך הגישה המבקשת ערעור לבית הדין האזורי.

3.לפני בית הדין האזורי טענה המבקשת כי הוועדה לא התייחסה למחלות מהן היא סובלת המונעות ממנה לתפקד כעקרת בית, ולמסמכים הרפואיים המעידים על אי כושר ממושך. במצבה הרפואי הנוכחי המבקשת אינה מסוגלת לבצע כל מטלה ממטלות הבית ובעשותה כן היא מהווה סכנה ממשית לעצמה ולאחרים. נוכח מצבה הרפואי, שאינו יציב, היה על הוועדה לקבוע למבקשת דרגת נכות זמנית. כמו כן, הוועדה לא התייחסה לגילה של המבקשת ולהשפעתו על תפקודה, ולא ערכה למבקשת בדיקה תפקודית פיזית.

4.בפסק דינו קבע בית הדין האזורי, כי הוועדה בחנה האם המבקשת מסוגלת לבצע עבודות בית כלשהן נוכח מצבה הרפואי. הוועדה פירטה כי הליקוי העיקרי ממנו סובלת המבקשת הוא סוכרת עם רטינופטיה, וכי על פי חוות דעת רופא עיניים לליקוי זה אין השפעה על תפקודה. כמו כן, הוועדה הייתה ערה לכך כי המבקשת סובלת מאסתמה, ולכן קבעה כי היא אינה יכולה לבצע עבודות הכרוכות בחשיפה לחומרים בעלי ריח עז המגרים את כלי הנשימה. אשר ליתר הליקויים ציינה הוועדה כי מדובר בליקויים אורטופדיים קלים שאינם משפיעים על התפקוד. נוכח כלל הליקויים מהם סובלת המבקשת קבעה הוועדה כי היא מסוגלת לבצע עבודות שאינן דורשות מאמץ פיזי ניכר. קביעות מנומקות אלה הן מתחום סמכותה המקצועית של הוועדה ואין מקום להתערב בהן. אשר לטענת המבקשת כי היה על הוועדה להפנותה למכון להערכה תפקודית קבע בית הדין כי הוועדה מוסמכת לקבוע קביעות כאמור על סמך המסמכים שעמדו לפניה, ולא הובאה שום אסמכתא לצורך בהפנייתה להערכה כאמור. עוד ציין בית הדין כי הוועדה התייחסה לכך שהמבקשת אושפזה לאחרונה, אך אחוזי הנכות שניתנו על מצבה הריאתי הם בחומרה קלה. לפיכך ציין בית הדין כי ככל שחלה החמרה במצבה של המבקשת פתוחה לפניה הדרך לפנות בהליך של החמרה. משכך לא מצא בית הדין כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה ודחה את הערעור.

5.בבקשתה טוענת המבקשת כי החלטת הוועדה לעניין אי כושר סותרת את החלטת הוועדה הרפואית בעניינה, ללא נימוק. בית הדין האזורי לא התייחס לטענת המבקשת כי הוועדה לא שקלה את השפעת הגיל על תפקודה; את מחלת הסוכרת והשלכותיה ואת האשפוזים והטיפולים שעברה. לטענתה היה על הוועדה לקבוע לה דרגת נכות זמנית. קביעת הוועדה כי המבקשת יכולה לבשל ללא טיגון וכן לנקות ללא הרמת חפצים מלמדת על כך שמסקנת הוועדה שגויה. כמו כן טוענת המבקשת כי אין מבחנים לקביעת אי כושר לעקרת בית וכי ההחלטה מבוססת על דעה סובייקטיבית של חברי הוועדה. לפיכך קביעת הוועדה שרירותית ואינה מבוססת.

6.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 31.12.13 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. זאת מן הטעמים כמפורט להלן.