השופטת אביטל רימון-קפלן
לפני בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על חלק מהחלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 24.4.14 (סגן הנשיאה השופט שמואל טננבוים ונציגי הציבור הגב' חנה נאמן גלאי ומר צבי זייד; בתיקים המאוחדים סע"ש 24953-02-13 וסע"ש 24967-02-13). הבקשה מתייחסת לאמור בסעיפים 25-30 להחלטה לפיו נדחתה בקשת המבקשים 1,2 ו-4 להורות על סילוק על הסף של עילות התביעה והסעדים הנוגעים להסכמי אופציה מסחריים בין המבקשת 3 ובין החברות: LEROY VENTURES LTD ו- A.D.W LTD (להלן - חברות האחזקות), מחמת העדר יריבות והעדר סמכות עניינית.
רקע כללי
1.המשיבים הגישו תביעה לבית הדין האזורי כנגד המבקשים בגין פיטורים שלא כדין לאחר שלטענתם הוטעו לחשוב באמצעות מצגי שווא כי עתידם במשיבה 1 מובטח, ועל סמך זאת סייעו בהליכי מיזוג של המשיבה והעבירו את כל הידע שברשותם למחליפיהם, כאשר לטענתם לאחר שלא היה בהם עוד צורך, פוטרו. לטענתם, פיטוריהם משיקולים פסולים ובחוסר תום לב פגעו במוניטין שלהם וכי העיתוי בו פוטרו, מתוך מחשבה תחילה, גרם להם לנזק רב לרבות להפסד ניכר בגין דחיית מועד מימוש האופציות אשר ברשותם. אי לכך עתרו המשיבים במסגרת כתב תביעתם לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, לפיצויים בגין פגיעה בשם הטוב והמוניטין ולפיצוי בגין הפרש שווי המניות.
2. טרם הגשת כתב הגנה, הגישו המבקשים 3,5, ו-6 בקשה לסילוק התביעה על הסף, בהעדר סמכות שיפוט בינלאומית והעדר המצאה כדין. כמו כן הגישו המבקשים 1,2 ו-4 את הבקשה לסילוק על הסף של עילות התביעה והסעדים הנוגעים להסכמי אופציה מסחריים בין המבקשת 3 ובין החברות האחזקות, מחמת העדר יריבות והעדר סמכות עניינית.
3. ביום 24.4.14 דחה בית הדין את שתי הבקשות.
החלטת בית הדין מושא הבקשה
4.אשר לבקשת המבקשים 1,2 ו-4 לסילוק התביעה על הסף, עמד בית הדין האזורי על ההלכה הפסוקה לפיה סעד המחיקה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים. כמו כן הפנה בית הדין להלכה לפיה הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה נקבעת לפי עילת התביעה ולפי מהות הצדדים לסכסוך, ולהלכה לפיה עילת תביעה המעוגנת באירועים שהתרחשו במקום העבודה וביחסים שנרקמו במקום העבודה, כמו גם עילת תביעה העוסקת בזכויות וחובות שנקבעו בחוזה העבודה בין בעלי הדין - הן עילות השייכות לתחום משפט העבודה ולבית הדין לעבודה סמכות לדון בהן.
ולעניין ההליך שבפניו, קבע בית הדין כי עילת התביעה של המשיבים מצויה בסמכותו העניינית של בית הדין. לעניין זה נקבע כי מעיון בכתב התביעה עולה כי עילת התביעה הרלוונטית מנוסחת בפרק נפרד שעניינו הפסד בגין דחיית מועד מימוש האופציות. במסגרת פרק זה ובהמשך רציף לנאמר קודם לכן במסגרת תיאור פרשת העובדות בכתב התביעה, טוענים המשיבים כי המבקשים הציגו בפניהם מצגים ברורים לפיהם יהיו מועסקים לתקופה ארוכה בתפקידים בכירים שיאפשרו להם להשפיע על שווי המניות שלהם במבקשת 2. עוד נטען בכתב התביעה, כי על סמך מצגים אלה הסכימו המשיבים לביטול הודעת המימוש לרכישת מניותיהם, שניתנה להם בתחילת 2012, ולחתום על הסכם לתיקון הסכם האופציה. בהמשך נטען, כי בדיעבד הסתבר שהמבקשים, עוד מלכתחילה, הציגו מצגים מטעים, כי הם לא התכוונו באמת שהתובעים יהיו מועסקים לתקופה ארוכה בתפקידי ניהול, אלא התכוונו לעשות במשיבים שימוש רק על מנת להשלים הליך של שינוי ארגוני ולאחר מכן להיפטר מהם. כן נטען בתביעה, כי הליך הפיטורים של המשיבים נעשה באופן מחפיר, בניגוד לדין ובאופן שגרם להם נזקים כבדים ובין היתר הפסד הערך של מניותיהם, הפסד שלא היו סופגים אלמלא המצגים המטעים שניתנו להם אודות הכוונה להעסיקם תקופה ארוכה כך שיוכלו להשפיע על ערך מניותיהם, שכן אלמלא מצגים אלה לא היו המשיבים מוותרים על הודעת המימוש שקיבלו כבר בשנת 2012.
על יסוד הנטען בכתב התביעה כאמור, קבע בית הדין האזורי כי טענתם של המשיבים היא שהמבקשים פעלו כלפיהם בחוסר תום לב ותוך הטעייתם והצגת מצגי שווא כלפיהם כעובדים על מנת לשכנע אותם להיות מועסקים לתקופה ארוכה (עת שהם למעשה ביקשו לעזוב) כאשר בפועל ביקשו לפטרם במועד בו לא יכולים היו לממש את האופציות שהוקצו להם בעבר (לפחות לא באותו שווי). בקשר לכך נקבע כי עילה זו נמצאת בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה בהיותה נובעת מיחסי העבודה בין הצדדים. עוד נקבע כי בדומה לכך, גם לטענת היעדר היריבות אין כל בסיס שכן כאמור, עילת התביעה של המשיבים אינה מעוגנת בהסכמי האופציה כשלעצמם, אלא ההסכמים מבססים את טענות המשיבים לגבי הנזקים הכבדים שנגרמו להם לטענתם בגין התנהלות המבקשים כלפיהם במסגרת המשא ומתן להעסקתם למשך תקופה ארוכה, ובאופן חסר תום הלב בו בחרו הנתבעים לסיים את העסקתם.
5.אי לכך דחה בית הדין את בקשת המבקשים 1,2 ו-4 לסילוק התביעה על הסף, תוך חיובם בהוצאות המשיבים בסך 3,000 ₪.
טיעוני הצדדים
6. בבקשתם טוענים המבקשים כי טעה בית הדין האזורי בקובעו כי למשיבים עילת תביעה אישית בגין ירידת ערך מניותיהם. לעניין זה נטען כי המשיבים אינם צד להסכמי האופציה נשוא התובענה, וכי מדובר בהסכמים בין המבקשת 3 לבין חברות האחזקות אשר בבעלות המשיבים, כאשר הזכויות המוקנות מכוח הסכמי האופציה מוקנות אך ורק לחברות האחזקות ולא למשיבים. לטענתם, בית הדין התעלם בקביעתו מכך שההפסד הנטען נגרם לחברות האחזקות, ולא נגרם באופן ישיר למשיבים, וכי על כן אין למשיבים עילת תביעה אישית בגין הפסד זה. אשר להעדר היריבות מבססים המבקשים את טענתם להעדר יריבות על פסיקת בית המשפט העליון, הקובעת כי הפסד כספי שנגרם לחברה כתוצאה מעסקה שביצעה החברה אינו מקים עילת תביעה אישית לבעל המניות ומדגישים כי כלל זה חל גם במקרה בו מדובר בבעל מניות יחיד בחברה. עוד טוענים המבקשים כי טעה בית הדין בקובעו כי הסמכות העניינית לדון בחלק התביעה הנוגע להסכמי האופציה מסורה לו. לעניין זה נטען כי בית הדין התעלם מכך שהמניות נשוא התובענה התקבלו במסגרת עסקת רכישת מניות, שהיא עסקה מסחרית לכל דבר, וכי טענות המשיבים בדבר מצג השווא שנעשה במסגרת יחסי העבודה אינן רלוונטיות למחלוקת זו ולכל היותר הינן משניות בלבד. המבקשים מטעימים כי זכויות האופציה נשוא תובענה זו לא ניתנו למשיבים במסגרת יחסי עובד-מעביד, ואין לזכויות אלו זיקה משפטית להעסקתם או לסיום העסקתם. לטענת המבקשים, המחלוקת ביחס להסכם האופציה, כפי שעולה מכתב התביעה, נוגעת לאופן בו יש להעריך את המחיר שישולם תמורת המניות, ומכאן שאין למחלוקת זו דבר עם יחסי עובד מעביד, אלא מדובר במחלוקת בעלת אופן מסחרי גרידא וככזו אין היא מצויה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. המבקשים מוסיפים, כי לאור העובדה שחברות האחזקות אינן נתבעות בהליך, הכרעת בית הדין לא תחייב אותן ויווצר מצב שבו המבקשת 3 תמשיך להיות חשופה לתביעה בעניין האופציות גם על ידי חברות האחזקות. המבקשים עומדים על חשיבות בירור הסוגיה בשלב זה של ההליך וזאת על מנת למנוע התדיינות מיותרת ובזבוז זמן שיפוטי יקר.
7. המשיבים מתנגדים למבוקש ולטענתם דין הבקשה להידחות. לטענתם עילת התביעה כפי שפורטה בכתב התביעה איננה מבוססת על הסכמי האופציה כשלעצמם אלא היא נוגעת למצג השווא של המבקשים בכל הנוגע לכוונתם להעסיק את המשיבים. המשיבים מתבססים על ההלכה כי סמכות עניינית נבחנת על פי מבחן העילה וכי העילה נבחנת על פי האמור בכתב התביעה ולא על פי האמור בטענות ההגנה של הנתבע. עוד טוענים המשיבים כי עובדתית טענת המבקשים אינה נכונה וכי המשיבים עצמם היו צדדים להסכמי האופציה. מכל מקום, מדגישים המשיבים כי טענתם בכתב התביעה היא שההסכם לתיקון הסכם האופציה נעשה במסגרת יחסי עובד-מעביד ועל רקע ההבטחות והמצגים שהוצגו למשיבים במסגרת זו. ולכן גם לפי שיטת המבקשים כי הסכמי האופציה הם בסיס עילת התביעה, הרי שהנושא נמצא בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. עוד טוענים המשיבים כי המבקשים לא הראו טעם המצדיק מתן רשות ערעור על ההחלטה נשוא בקשה זו. מדגישים המשיבים כי תביעה תדחה על הסף רק במקרים נדירים, ובהתאם לכך, וכפי שנקבע בפסיקה, מתן רשות ערעור על החלטה הדוחה בקשה למחיקת תביעה על הסף תינתן רק במקרים נדירים ביותר. המשיבים טוענים כי לאור ההתנהלות הדיונית של המבקשים אשר גורמים לעיכוב הבירור בתובענה, יש להשית על המבקשים את הוצאות הבקשה.
8. בתשובתם לתגובת המשיבים חוזרים המבקשים על טענותיהם בבקשה. כן מדגישים המבקשים כי הבקשה עומדת בתנאים למתן רשות ערעור הן מן הטעם שאי מתן רשות ערעור עלול להביא למצב שבו לאחר שתתברר התובענה כולה, תידחה התביעה בשל העדר יריבות או בשל העדר סמכות ובכך ייגרם נזק כבד לצדדים, והן מן הטעם שהתרת החלטת בית הדין על כנה, תשאיר את המבקשת 3 חשופה לתביעה מצד חברות האחזקה. כן טוענים המבקשים כי התנהלותם הדיונית של המשיבים היא זו שהביאה לסרבול התביעה.
