בר"ע 14364-01-14 ב' ח' נ' המוסד לביטוח לאומי

השופטת רונית רוזנפלד

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט יוחנן כהן; בל' 3708-07-13). בפסק הדין דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי פעולות איבה) מיום 24.4.13 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה, כי אין קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של המבקש ובין אירוע האיבה בו נפגע ביום 17.1.09.

2.יצוין כי המבקש התבקש להודיע לבית דין זה האם הוא מיוצג בהליך זה על ידי הלשכה לסיוע משפטי, וניתנו לו ארכות לעשות כן. ביום 19.6.14 הודיע המבקש כי הוא לא מיוצג על ידי הסיוע המשפטי וביקש מתן החלטה בבקשתו. אשר על כן, ניתנת בזאת החלטתי על יסוד המסמכים שבתיק וטענות המבקש.

3.ביום 17.1.09 נפל טיל קסאם ליד המבקש ופגיעתו "תגובה חרדתית חולפת" הוכרה כפגיעה לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970. לאחר הליכים קודמים בעניינו של המבקש, ניתן ביום 23.1.13 תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה "עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי איבה) אשר תתייחס להחלטת הוועדה הרפואית לעררים (במסגרת נכות כללית) מיום 29/06/2009 אשר קבעה למערער 20% נכות בגין קשיי הסתגלות בתחולה מיום 18/01/2009 (יום לאחר אירוע האיבה) בשים לב להחלטת הוועדה בנכות כללית תפרט הוועדה ותנמק החלטתה בעניין נכותו של המערער בעקבות אירוע האיבה בפן הנפשי. הוועדה תזמן את המערער להשמיע טענותיו בפניה בעניין זה" (בל' 1821-06-12, להלן: פסק הדין המחזיר).

להשלמת התמונה יצוין כי הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) קבעה בהחלטתה מיום 29.6.09, כדלקמן: "פסיכיאטר: מסודר בהופעתו. מודע צלול התמצאות תקינה לחלוטין בזמן ובמקום בסיטואציה. אפקט תקין. קצב ומהלך חשיבה תקינים. נוטה לפרטנות יתר. בתוכן החשיבה אין עדות לתכנים פסיכוטיים או בטר-חבלתיים. מוסר שנמצא בטיפול פסיכיאטרי אמבולטורי, שהחל לאחר נפילת קאסם. מציין כי מקבל טיפול הרגעתי של לוריבן או ואליום. הועדה עיינה במכתב דר' לודמילה מ-21.6.09 כ"כ – עיינה הועדה במסמכים רפואיים אחרים". הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) קבעה כי למבקש דרגת נכות בשיעור 20% לפי סעיף ליקוי 34(ג) בגין קשיי הסתגלות, בתחולה מיום 18.1.09, דהיינו, יום לאחר אירוע האיבה.

4.ביום 24.4.13 התכנסה הוועדה בעקבות פסק הדין המחזיר וקבעה כדלקמן:

"הוועדה עיינה בפס"ד מיום 23.1.13, עיינה בפרוטוקול הוועדה מנכות כללית מ 29.6.09 והקשיבה לנפגע. מדובר בנפגע המאובחן כסובל מהפרעת אישיות עם קשיי הסתגלות, שימוש באלכוהול, עבר פלילי והתנהגות תוקפנית. אבחנה אשר נרשמה לראשונה בתיעוד מצה"ל ובחוו"ד של פרופ' סילפן מ 29.7.11.

הוועדה חזרה ועיינה בפרוטוקול ועדה מנ"כ מ 29.6.09 לפיה בבדיקה הקלינית לא היו תכנים בטר חבלתיים והאבחנה הייתה קשיי הסתגלות. האבחנה אשר ניתנה עוד במהלך שירותו הצבאי. ועדת ערר בנכות כללית עיינה במכתבה של ד"ר לודמילה מ-21.6.09, מכתב המהווה תיעוד יחיד. אשר ההפניה אליה לפסיכיאטרית הייתה ב-19.1.09 בו צוין כי ב 18.1.09 פנה לשירותי בריאות הנפש התקף חרדה שהתחיל לאחר נפילת טיל לידו. הוועדה אינה סבורה כי קיים קשר סיבתי בין מצבו הנפשי לבין נפילת הטיל מהסיבות שפורטו מעלה. ולכן הוועדה חוזרת על קביעתה כי אין קשר סיבתי בין מצבו בתחום הנפשי לבין האירוע הנדון. הוועדה מבקשת להדגיש כי הנכות הנפשית שנקבעה במסגרת נכות כללית ללא כל התייחסות לקשר הסיבתי לאירוע. אין מדובר באבחנה של PTSD".

על כך הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי. בערעורו טען המבקש כי נאסר עליו לנהוג בשל בעיותיו בתחום הנפשי, וכי לפני אירוע האיבה היה בריא לחלוטין ופרנס 5 נפשות.

5.בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כי המבקש לא הצביע על טעות משפטית כל שהיא בהחלטת הוועדה, וטענותיו מתמקדות בנושאים רפואיים אשר בהם לא מתערב בית הדין. בית הדין בחן את החלטת הוועדה וקבע כי היא התייחסה לממצאי הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) וציינה כי למבקש נקבעה אבחנה של קשיי הסתגלות עוד בימי שירותו הצבאי. משכך שללה הוועדה קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של המבקש ובין אירוע האיבה. קביעה זו היא קביעה רפואית מנומקת, אשר בית הדין לא יתערב בה. לפיכך קבע בית הדין כי הוועדה מילאה אחר הוראותיו של פסק הדין המחזיר ולא נמצאה טעות משפטית בהחלטתה, ודחה את הערעור.

6.בבקשתו טוען המבקש, שכאמור אינו מיוצג, כדלקמן: "אני מדבר על כך שנפל לידי גראד ב-17/01/09 ועל כן אני דורש פיצוי. אני בריא מבחינה נפשית כפי שצוין, אני רק מבקש לתת לי כדין פיצויי על נפילת הגראד לידי ועל הנזק שגרם לי המקרה הזה כמצופה מכל בן אנוש שיפול לידו גראד. חוץ מזה אין לי הפרעות נפשיות".