השופט אילן איטח
לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופטת אורנית אגסי; סע"ש 39180-05-14) מיום 26.4.15, בה נתקבלה בקשת המבקש לתיקון כתב התביעה, תוך חיובו לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.
רקע
ואלה, בתמצית, העובדות הרלוונטיות לעניינו:
המבקש, אזרח תאילנד, הגיע לעבוד בישראל במסעדה כעובד מומחה (שף אתני), וזאת החל מחודש דצמבר 2008. לפי הנטען עד לחודש מאי 2013 עבד עם רשיון ולאחר מכן ועד למועד פיטוריו – 9.3.14, הועסק ללא רשיון.
ביום 21.5.14 הגיש המבקש כנגד המשיבים (בשלב זה אין לנו צורך להדרש לזיקתם למבקש) כתב תביעה, אשר נוסחו הוחלף לפי בקשת המבקש מיום 25.5.14 שהתקבלה בהחלטת בית הדין האזורי מיום 1.6.14 (להלן – כתב התביעה). בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי המבקש קופח בשכרו וכי השכר ששולם לו בגין שעות עבודתו המרובות נפל מהשכר לו היה זכאי לפי הוראות משרד הפנים כתנאי לקבלת אשרת מומחה – שכר חודשי שאינו נופל מפעמיים השכר הממוצע במשק, לא כולל שכר בגין עבודה במשמרות או בשעות נוספות. על רקע טענות אלה ואחרות עתר המבקש לחייב את המשיבים לשלם לו סכום של כ- 1.2 מיליון ₪: הפרשי שכר עבודה, לרבות שעות נוספות, בסכום כולל של כ- 963,000 ₪ בתוספת פיצויי הלנה, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסכום של כ- 43,000 ₪, פדיון חופשה בסך של כ- 30,000 ₪ בתוספת פיצויי הלנה, פדיון דמי הבראה בסך של כ- 5,000 ₪, דמי חגים בסך של כ- 34,000 ₪, פיצויי פיטורים בסך של כ- 94,000 ₪ בתוספת פיצויי הלנה וכן חלף הודעה מוקדמת בסך של כ- 18,000 ₪ בתוספת פיצויי הלנה.
ביום 2.11.14 הוגש כתב הגנה מטעם המשיבים ובו נטען, בין היתר, כי השכר ששולם למבקש תואם את הוראות הדין כ- 16,000 ₪ עד 18,000 ₪ לחודש כולל הזכויות השונות.
ביום 7.3.15, בסמוך לדיון קדם המשפט שנועד ליום 11.3.15, הגיש המבקש לבית הדין האזורי בקשה לתיקון כתב התביעה. בדיון קדם המשפט מיום 11.3.15 התבררו, בין היתר, בקשות שונות שהוגשו שלא במועד. מפי ב"כ המבקש נרשם כי "בשים לב לדברי ביה"ד, אבקש להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה, אעשה זאת בהליך זריז בתוך 10 ימים".
ביום 22.3.15 הוגשה בקשה מתוקנת לתיקון כתב התביעה אליה צורף כתב תביעה מתוקן. לפי הנטען בכתב התביעה נעשו טעויות תחשיביות וסכום התביעה צריך לעמוד על 2.4 מיליון ₪. השוני בין כתב התביעה המתוקן לכתב התביעה הוא כדלקמן: סכום הפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה הופחת לסכום של כ- 17,000 ₪ תוך התאמת רכיב התביעה לצו ההרחבה הכללי במשק בדבר ביטוח פנסיוני; התביעה ל"הפרשי שכר" הוגדלה ופוצלה להפרשי שכר (כ- 674,000 ₪), גמול עבור עבודה בשעות נוספות (כ- 1.2 מליון ₪) וגמול עבור עבודה במנוחה שבועית (כ- 293,000 ₪).
המשיבים התנגדו לבקשה וטענו, בין היתר, כי התיקון שהתבקש לא תאם את דברי בית הדין בקדם המשפט, חרף אמירת ב"כ המבקש בדיון. לחלופין התבקש בית הדין לחייב את המבקש לשלם להם הוצאות משפט.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.