בר"ע 13364-06-16

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע מיום 25.5.16 (השופט משה טוינה; בל' 2682-02-16), בה מינה בית הדין מומחה רפואי לצורך הבהרת ממצאיה של אחת מבדיקות השמיעה שביצע המשיב, ושהצדדים חלוקים לגביה.

2.המשיב, יליד שנת 1960, אזרח עובד צה"ל המשמש כמסגר–רתך, הגיש לבית הדין האזורי תביעה להכרה בירידה בשמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה. המשיב צירף לתביעתו, בין היתר, בדיקת שמיעה מבית החולים סורוקה מיום 14.1.14; בדיקה ממכון "קולות" מיום 19.1.15, אליה הופנה על ידי המוסד; ובדיקה ממכון "הדים" מיום 19.8.15 שביצע באופן עצמאי.

3.בד בבד עם הגשת כתב הגנה מטעמו, הגיש המוסד בקשה לסילוק על הסף של התביעה, בה טען, בין היתר, כי המשיב אינו עומד בתנאי הסף להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה כמפורט בסעיף 84א'(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995, שכן אינו סובל מירידה בשמיעה בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מאוזניו. תוצאותיהן של בדיקות השמיעה שביצע המשיב הוגשו לבית הדין האזורי, ובין הצדדים התגלעה מחלוקת ביחס לממצאי הבדיקה מיום 14.1.14: המשיב טען כי הבדיקה מעידה על ירידה בשמיעה בהתאם לתנאי סעיף 84א'(א)(2), ואילו המוסד טען כי הירידה בשמיעה אינה מגיעה כדי השיעור הדרוש על פי הסעיף.

4.בית הדין דחה את בקשת המוסד לסילוק על הסף, והורה, על רקע המחלוקת הנ"ל, על מינוי מומחה רפואי בעניינו של המשיב. בית הדין ציין בהחלטתו כי הוא "איננו מומחה רפואי שיש בידו לקבוע אם תוצאות בדיקת השמיעה מיום 14.1.2014 מעידות על ירידה של 20 דציבל בתדירויות הדיבור בשתי האוזניים", וביקש מן המומחה להשיב על שאלה זו (בלבד) בהתייחס לממוצע תדירויות הדיבור במוליכות העצם.

5.המוסד הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, וטוען במסגרתה כי אין מקום למינוי המומחה הרפואי, שכן המשיב אינו סובל מירידה בשמיעה כנדרש בסעיף 84א'(א)(2) והדבר עולה מכל בדיקות השמיעה שביצע, לרבות זו שמיום 14.1.14. לטענתו, בית הדין נוהג "לקרוא" בדיקות שמיעה ללא צורך בסיוע מומחה רפואי, וגם במקרה זה אין צורך במומחה על מנת לראות כי הבדיקה אינה עונה על תנאי הסף הדרוש.

6.המשיב התבקש להתייחס באופן ספציפי לממצאי הבדיקה מיום 14.1.14 ולהסביר מדוע אינה ברורה, ועמד על טענתו כי ערך בירור עם מומחה רפואי ובדיקה זו מלמדת על ירידה של 20 דציבל כנדרש, ובוודאי שלא ניתן להסיק אחרת מ"מראה עיניים" של מי שאינו רופא. המשיב מדגיש כי נשלח על ידי המוסד לבדיקה במכון מטעמו, וזו ראיה לכך שהבדיקה מיום 14.1.14 אכן לימדה על עמידה בתנאי הסף (שאלמלא כן – היה המוסד דוחה את תביעתו על הסף).

יצוין כי למוסד התאפשר להגיב לתשובה זו של המשיב, אך הוא בחר שלא לעשות כן.

7.לאחר בחינת טענות הצדדים ועיון בכלל החומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בהחלטות ביניים בעלות אופי דיוני המתקבלות על ידי הערכאה הדיונית, ולא מצאתי שבמקרה דנן קיימת הצדקה לחרוג מכך. משקיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי משמעותה הרפואית של הבדיקה מיום 14.1.14, בית הדין רשאי למנות מומחה להבהרת ממצאיה וההחלטה בקשר לכך מצויה במתחם שיקול דעתו ואינה מצדיקה את התערבות ערכאת הערעור תוך כדי ניהול ההליך. היה ויסתבר כי הליך מינוי המומחה היה מיותר יוכל המוסד לעתור להוצאות, ובית הדין האזורי ישקול את הבקשה ככל שתוגש.

8.סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית. בשלב זה אין צו להוצאות, אך בית הדין האזורי יקח בקשה זו בחשבון בעת פסיקת הוצאות בסיום ההליכים.