בר"ע 12900-11-16

השופט רועי פוליאק

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופט ת' סילורה; סע"ש 36495-07-16), לפיה נדחתה בקשת המבקש לסלק את התביעה על הסף (להלן – ההחלטה).

2. המשיב, עובד זר תושב הודו, אשר הועסק, עד לשנת 2013 בה עזב את ישראל, בטיפול במבקש, שהינו, כנטען בבקשה, אדם סיעודי המוגבל בניידות ומוגדר כ"צמח", הגיש תביעה כספית כנגד המבקש לקבלת תשלומים שונים המגיעים לו, לטענתו, בגין תקופת עבודתו וסיומה. המבקש טען בבקשתו לסילוק התביעה על הסף בפני בית הדין האזורי ובבקשה שלפנינו, כי התביעה, אשר הוגשה באמצעות עובד זר נוסף - השוהה ככל הנראה בישראל - לפי יפוי כח נוטריוני שהוצא בהודו, הוגשה תוך "הפרת החובה לקיום הליך הוגן וזלזול חמור בהליך השיפוטי ושימוש לרעה" והעלה ספק אם המשיב מודע לתביעה. ממילא נטען, כי אין בכוונת המשיב להתייצב לדיון בתביעה, כי היא רצופה בחוסר דיוקים וכי המשיב קיבל את כל המגיע לו. כמו כן נטען, כי יפוי הכח הנוטריוני במסגרתו הוסמך צד שלישי להגיש תביעה בשם המשיב, אינו עולה בקנה אחד עם דרישות סעיף 30 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן – פקודת הראיות).

3. בית הדין האזורי דחה את הבקשה, לאחר קבלת תגובת המשיב. בית הדין ציין בהחלטה, כי "טענות ב"כ הנתבע כבדות משקל, אולם חרף זאת ובשים לב להלכה הפסוקה לעניין אי חסימת שערי בית הדין בפני בעלי דין, לא מצאתי לנכון להורות על דחיית התביעה על הסף בשלב מקדמי זה". בית הדין אף הוסיף וציין, כי עומדת למבקש, אשר כרך בבקשתו לסילוק על הסף בפני בית הדין האזורי גם בקשה חלופית לחיוב בהפקדת ערובה, האפשרות להגיש בקשה נפרדת לעניין זה.

4. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובכלל החומר בתיק בית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין שלא לסלק את התביעה על הסף לנוכח החולשה הנטענת של עילת התביעה או החשש שהעלה המבקש שמא התובע לא יופיע לדיון ההוכחות, לנוכח המדיניות העקבית של בתי הדין לעבודה כפי שצוינה בהחלטה (ראו גם: י' לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה (מהדורה חמישית, 2016) פרק 4). הטיעונים שצוינו בבקשת רשות הערעור עשויים להיות שיקולים כבדי משקל בבקשה להפקדת ערובה, ככל שתוגש, אך אינם שוקלים כדי מחיקת תובענה . בנסיבות אלה, אינני נעתר לבקשה לרשות ערעור, בכפוף לאמור להלן, אף מבלי לקבל את עמדת המשיב.

5. יחד עם זאת, המבקש העלה טענות גם כנגד תוקפו של יפוי הכח, אשר נחתם מחוץ לישראל. בית דין זה פסק, בפסק הדין המנחה בסוגיה שניתן לאחר שמיעת עמדתם של היועץ המשפטי לממשלה ושל לשכת עורכי הדין, כי "על פני הדברים, מבחינה עקרונית, הדין שצריך לחול לגבי יפוי כח מטעם עובד התובע את זכויותיו, צריך להיות זהה לדין הכללי", והוסיף וקבע כי "הדברים דלעיל נכונים גם כאשר מדובר ביפוי כח של לקוח לעורך דינו שנחתם מחוץ לישראל" בגינו חלים סעיפים 30 – 33 לפקודת הראיות (ע"ע 20098 -11-13 צופיה רובינשטיין – THOTSAPHON PHENGCHUNMADAN ואח' (13.5.2014) (להלן – פסק דין רובינשטיין)). במקביל, הציג בית הדין הארצי בפסק דין רובינשטיין אפשרות לשקול, בנסיבות מסוימות, מקום לחלופה שוות ערך ליפוי כח הערוך על פי פקודת הראיות (על יישום פסק הדין בעניין רובינשטיין, ראו בר"ע 6670-02-15 בין אותם צדדים (20.4.2015)).

6. בענייננו, טענות המבקש כנגד תוקפו של יפוי הכח ועמידתו בתנאי פקודת הראיות לא נבחנו בבית הדין האזורי, משלא הוצגו בפניו התשתית העובדתית והמשפטית הנדרשות. מוצע לצדדים, לפיכך, להסכים על החזרת הדיון לבית הדין האזורי לצורך בחינת יפוי הכח בהתאם לקבוע בפקודת הראיות ולהנחיות בפסק הדין ובבקשת רשות הערעור בעניין רובינשטיין שפורטו לעיל, תוך התאמתם לנסיבות שבפניו. בית הדין יחליט על מתכונת הדיון ויקיימו, בכפוף לאילוצי היומן, בהקדם.

7. הצדדים יודיעו עמדתם להצעה, ללא נימוקים וללא התניות, עד ליום 17.11.2016. ככל שלא תושג הסכמה להצעה, יגיש המשיב תשובתו לבקשת רשות הערעור, ככל שהיא מתייחסת לעמידת יפוי הכח בדרישות הדין (ולעניין זה בלבד) עד ליום 29.11.2016. בתשובה יתייחס המשיב לאפשרות לפיה בית הדין יפעיל סמכותו לפי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. המבקש יהיה רשאי להגיב לתשובה בתמצית (ולא יותר משלושה עמודים) עד ליום 5.12.2016.

8. הנה כי כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית בחלקה. הצדדים יפעלו בהתאם לאמור בסעיף 7 להחלטה זו.