בר"ע
בית דין ארצי לעבודה
|
12809-06-14
15/07/2014
|
בפני השופטת:
רונית רוזנפלד
|
- נגד - |
המבקש:
דוד אמזלג
|
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
|
החלטה |
השופטת רונית רוזנפלד
1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר; בל' 29516-01-14). בפסק הדין, קיבל בית הדין האזורי בחלקו את ערעור המבקש על החלטת הוועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 16.12.13 (להלן גם: הוועדה) והורה על החזרת עניינו של המבקש לוועדה באותו הרכב. בקשתו של המבקש מתמקדת בדחיית בקשתו למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין ובדחיית בקשתו להחזרת הדיון לוועדה בהרכב אחר.
2.בפסק הדין דחה בית הדין האזורי את בקשת המבקש כי בית הדין יורה על מינוי מומחה מטעמו. בית הדין ציין כי אין מקום לכך בהליך ערעור על החלטה של ועדה רפואית. בנוגע לבקשת המבקש כי בית הדין ייקבע את דרגת נכותו קבע בית הדין כי חרף נסיבותיו האישיות של המבקש ומצבו הרפואי אין מקום להיכנס בנעלי הוועדה ולקבוע את דרגת נכותו של המבקש. בית הדין מצא כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה בדבר ניכוי מצב קודם והורה על החזרת עניינו של המבקש לוועדה בצירוף הנחיות לעיונה. בית הדין התייחס לבקשת המבקש כי עניינו יוחזר לוועדה בהרכב אחר וקבע כי המבקש לא הצביע בטיעוניו על נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, והטעות המשפטית שנפלה בהחלטה אינה מצביעה על כך שהוועדה נעולה בעמדתה. בית הדין ציין עוד כי אין מקום לשמוע לטענות המבקש בנוגע ל"עדות שקר", כביכול, של חבר הוועדה.
לאחר מכן דחה בית הדין את טענת המבקש כי הוועדה לא התייחסה כדבעי לחוות דעתה של דר' גרינברג מטעמו, וקבע כי הוועדה פירטה כי חוות הדעת לא כוללת התייחסות לרקע הנפשי העשיר של המבקש, וכי מופיעות בה שלוש אבחנות שאינן עולות בקנה אחד זו עם זו. משהוועדה נימקה היטב מדוע קביעותיה של דר' גרינברג אינן מקובלות עליה, ברורה המסקנה השונה אליה הגיעה.
בקשר להחזרת עניינו של המבקש אל הוועדה הורה בית הדין כדלקמן:
"(א)הוועדה תבהיר מה שיעור הנכות הנפשית הכוללת של המערער. הוועדה תציין את דרגת הנכות ואת סעיף הליקוי המתאים, ותנמק את קביעתה.
(ב)ככל שהוועדה סבורה שהייתה נכות נפשית קודמת, על הוועדה לקבוע דרגת נכות בגינה וסעיף ליקוי מתאים. הוועדה תיתן דעתה לחוות דעתו של ד"ר פרל, לפיה האירוע שהוכר כפגיעה בעבודה מהווה 20% ממצבו הנפשי של המערער (ולא נאמר בה שלמערער 20% נכות).
(ג)הוועדה תערוך חשבון עובר ושב, ותפחית מהנכות הנפשית הכוללת את הנכות הנפשית שאינה קשורה לתאונה. ככל שלאחר הפחתה זו תיקבע למערער נכות בגין הפגיעה בעבודה, תשקול הוועדה הפעלת תקנה 15.
המערער יזומן להופיע לפני הוועדה, גם באמצעות באי כוחו.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת."
3.בבקשתו טוען המבקש באריכות כי נוכח נסיבות עניינו הקשות ולאור חריגת המוסד לביטוח לאומי מזמן סביר לניהול התובענה בעניינו, ישנה הצדקה למנות מומחה מטעם בית הדין אשר ייקבע את נכותו, ויש מקום ליתן לו "סעד מן הדין הגנה מן הצדק". כמו כן טוען המבקש כי יש לדון בעניינים הכלליים הבאים: יש לבנות "מודל של ביקורת שיפוטית על החלטת הוועדות הרפואיות, באמצעות 'פרדיגמת האדם הסביר' באמצעות נסיון החיים והשכל הישר", ולצורך זה יש למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין כפוסק רפואי במקום הוועדה הרפואית; יש לדון בקביעות שאינן שאלה משפטית בלבד; יש להרחיב את המקרים בהם יורה בית הדין על החזרת עניינו של מבוטח לוועדה בהרכב אחר; יש לקבוע כי קביעת מומחה רפואי מטעם בית הדין כי קיים קשר סיבתי בין אירוע תאונתי בעבודה ובין הנכות שנגרמה למבוטח אינה יכולה לאפשר לוועדה רפואית לקבוע דרגת נכות בשיעור 0%; לא קיימת פרשנות ראויה למונח "ממצאים מוכחים" שקודמים לתאונה בעבודה בעטיים ניתן לערוך ניכוי מצב קודם ועל כן יש לפרשו בהתאם. לעניין קביעת בית הדין האזורי לפיה יש להחזיר את עניינו לוועדה באותו הרכב טוען המבקש כי אחד מחברי הוועדה בדה ראיות ומסר הצהרות כוזבות לפרוטוקול הוועדה. הצהרות כוזבות אלה הן כדלקמן: הרישום בפרוטוקול הוועדה כי פרטי המבקש וזהותו אומתו לפי תעודת זהות, בעוד שבא כוח המבקש אישר את זהותו לפני הוועדה; על פי פסק הדין המחזיר על הוועדה היה לדון בעניינו של המבקש מבלי שיעמדו לפניה פרוטוקולים של ועדות קודמות בעניינו, ובסעיף 4 לפרוטוקול הוועדה מיום 16.12.13 נרשם כי עמדו לפניה פרוטוקולים של ועדות קודמות; הצהרה כוזבת בנוגע לתיאור המצב הקודם של המבקש בהתייחס לחוות דעתו של דר' פרל ולחוות דעתה של דר' גרינברג. בהתאם להצהרות כוזבות אלה הגיש המבקש תלונה במשטרת ישראל נגד חבר הוועדה. לפיכך היה מקום להורות על החזרת עניינו לוועדה בהרכב אחר. המבקש מוסיף כי על הוועדה להתייחס לכל המסמכים הרפואיים בעניינו וכי יש מקום לשנות את פסק הדין בהתאם.
4.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה לעררים מיום 16.9.13 ומיום 16.12.13 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות. זאת, מן הטעמים כמפורט להלן.