בר"ע 10060-09-15

השופט אילן איטח

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, (השופט ד"ר יצחק לובוצקי; ד"מ 47832-04-13) מיום 28.5.15, בו חויבה המבקשת לשלם למשיב תשלומים שונים בגין תקופת העסקתו וסיומה - פדיון חופשה, פדיון דמי הבראה, שכר עבודה עבור מרץ 2013 ו-3 ימים מאפריל 2013 ופיצויי הלנת שכר עבודה – בסכום כולל של 11,382 ₪.

    

   רקע ופסק הדין מושא בקשת רשות הערעור

2. בקליפת אגוז יצוין כי המשיב הועסק אצל המבקשת בתפקיד עוזר צבעי תקופה של 13 חודשים החל מיום 1.3.12. המשיב הגיש לבית הדין האזורי תביעה, שבה תבע פיצויי פיטורים, פדיון 8 ימי חופשה, פדיון דמי הבראה, שכר עבודה עבור מרץ 2013, שכר עבודה (3 ימים) עבור אפריל 2013 ופיצוי על אי הפרשה לפנסיה.

3. להלן בתמצית עיקרי פסק הדין:

   א.פיצויי פיטורים - נקבע כי המשיב הודה בחקירתו בבית הדין כי עזב את עבודתו משום שמשכורתו לא הועלתה ואינו זכאי בשל כך ל"פיצויי פיטורים". כמו כן, לא נמצאה הוכחה ממשית לכך שהמבקשת הפרה את הסכם העבודה בין הצדדים באופן שמצדיק "התפטרות בדין מפוטר".

   ב.פדיון חופשה – נקבע כי המבקשת לא הוכיחה מתן מלוא החופשה, למעט 7 ימי חופשה שבניצולם הודה המשיב, ולכן פסק בית הדין לזכות המשיב פדיון 6 ימי חופשה (1368 ₪).

   ג.פדיון דמי הבראה – נקבע כי המבקשת לא הוכיחה כי שולמו למשיב דמי הבראה, ועל כן נפסקו לזכותו גם אלה (1855 ₪).

   ד.שכר עבודה (חודשים מרץ ו-3 ימים מאפריל 2013) – נקבע כי שכר זה לא שולם ונפסקו לטובת המשיב הפרשי שכר עבודה בסך של 6384 ₪.

   ה.פיצויי הלנת שכר עבודה - נקבע כי לא הוכחה טענת המשיב כי תשלום השכר הותנה מלכתחילה בויתור זכויות גורף, אלא רק באישור על קבלת השכר. בהמשך הוצע למשיב תשלום שכר העבודה לאחר התייצבותו במשרד המבקשת או בא כוחה. בית הדין קבע שניתן לצפות מהמבקשת כמעסיקה שתמצא את הדרך להעביר את שכר העבודה ללא התייצבות המשיב אצלה. על רקע זאת ולאור מחלוקת בקשר לגובה השכר שנותר לתשלום, פסק בית הדין כי על המבקשת לשלם למשיב פיצויי הלנת שכר עבודה בשיעור מופחת בסך 1500 ₪.

   ה.פיצוי על אי הפרשה לפנסיה - בית הדין קיבל את התביעה ופסק כי על המבקשת לשלם למשיב סכום של 275 ₪.

   ו. הוצאות משפט – בית הדין לא פסק למשיב הוצאות משפט משלא יוצג בהליך ומשזכה רק בחלק מתביעתו.

   בקשת רשות הערעור

4. בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי פסק דינו של בית הדין האזורי שגוי. לענין פדיון חופשה - נטען כי בית הדין האזורי שגה כשפסק למשיב את כל ימי החופשה שהיה זכאי להם; לעניין פדיון דמי הבראה - נטען כי בית הדין שגה כשפסק למשיב את מלוא פדיון דמי ההבראה כי אלה שולמו לו; לעניין שכר העבודה והלנתו - המבקשת אינה חולקת על שכר העבודה שנפסק אך חולקת על פיצויי ההלנה שנפסקו. לטענתה, לא רק שהמבקשת פנתה עשרות פעמים אל המשיב על מנת להעביר לו את שכר העבודה ולנסות לפתור את המחלוקת ללא התערבות בית משפט, המבקשת אף פנתה אל עורך דינה נוח קפלין והשאירה במשרדו את שכר עבודתו של המשיב. על אף זאת, המשיב בחר שלא להגיע לקבל את שכר עבודתו. לעניין הוצאות המשפט - נטען כנגד כך שבית הדין לא פסק לזכות המבקשת הוצאות משפט חרף הוצאותיה המרובות בגין ההליך.