בר"ע על מתן צו מניעה נ' העברת זכויות במקרקעין במהלך קדם משפט

1.            בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט ב' ברגר) מיום 4/5/14 בתמ"ש 28755-11-12, לפיה ניתן מלפני בית משפט קמא צו מניעה האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה במקרקעין נשוא התובענה שנדונה לפניו, ובתנאי כי המשיבים יפקידו עירבון על סך של 192,000$ תוך 90 יום ממועד מתן ההחלטה.

עובדות ברקע

2.            ההליכים לפני בית משפט קמא החלו עת הגיש המשיב מס' 1 לבדו תביעה כנגד המשיבים ונתבעים נוספים למתן פסק דין הצהרתי לפיו עסקאות מכר במקרקעין שבמחלוקת שנערכו בין חלק מהמשיבים לבין משיבים נוספים, הינן בטלות, ומכאן גם יש להורות על ביטול רישום העברות שנעשו בזכויות שבמקרקעין בהתאם לעסקאות בטלות אלה, והשבת הרישום על שם עיזבון המנוח – המשיב מס' 1 (להלן: "המנוח").

3.            תביעתו זו של המשיב 1 נסמכת על טענה מרכזית אחת לפיה נעשה שימוש בצו ירושה שהוצא במרמה אחר עיזבון המנוח, רישום זכויות במקרקעין דנן על שם היורשים בהתאם לצו הירושה האמור, וזאת בניגוד לצו ירושה שהוצא כדין בעבר ממנו התעלמו המשיבים ואשר כלל את המבקשים כיורשים נוספים. כאן המקום לציין כי אין חולק שצווי הירושה המאוחרים לאחר הצו הראשון משנת 1992, בוטלו על ידי אותן ערכאות שניתנו מלפניהם כך שצו הירושה המחייב, השריר והקיים הוא זה משנת 1992 בו נכלל המשיב כיורש.

4.            כפי שציינתי קודם, התביעה הוגשה תחילה על ידי המשיב 1, לאחר מכן תוקנה פעמיים כאשר בכתב התביעה המתוקן האחרון צורפו צדדים נוספים - תובעים מעבר למשיב מס' 1 . עם הגשת התביעה בטרם תיקונה, עוד ב-11/12 עתר המשיב 1 למתן צו מניעה זמני, בדומה לזה שניתן לאחרונה במסגרת ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור שלפני, ובהבדל אחד-סכום העירבון שעל המשיב להפקיד להבטחת נזקי המבקשים, אם הצו יבוטל מכל סיבה שהיא.

תחילה ניתן צו מניעה בבית המשפט המחוזי בטרם הועבר התיק לבית משפט קמא. ביום 24/2/13 התקיים דיון במעמד שני הצדדים לפני בית משפט קמא (כב' הרשם הבכיר זיתוני), נשמעו טענות הצדדים וסיכומיהם בעל פה כשבסופו של יום הורה כב' הרשם על הותרת צו המניעה שניתן בבית המשפט המחוזי בכפוף להפקדת עירבון בסך של 40,000 ₪ עד ליום 1/6/13.

במסגרת אותה החלטה של כב' הרשם, זה הבהיר כי אם לא יופקד העירבון, הרי שהדבר יביא לביטול צו המניעה. בחלוף מועד ההפקדה הורה כב' הרשם ביום 9/6/13 על ביטול צו המניעה, אף שברור כי על פי ההחלטה מיום 24/2/13, צו המניעה פקע ללא צורך במתן אותה החלטה. בסמוך לאחר מתן ההחלטה מיום 9/6/13 הפקיד המשיב 1 את העירבון בסך 40,000 ₪ ומייד לאחר מכן ב-13/6/13 הגיש בקשה לפני הרשם הבכיר לביטול החלטתו מיום 9/6. ביום 5/12/13 דחה כב' הרשם הבכיר בקשתו זו של המשיב 1 משלא נתמכה בתצהיר ולא נערכה כבקשה להארכת מועד להפקדת העירבון.

בקשת רשות ערעור על החלטת הרשם הבכיר מיום 5/12/13 נדונה לפני והיא נדחתה במסגרת החלטתי מיום 24/12/13 ברמ"ש 45232-12-13.

5.            במקביל, המשיכו הצדדים להתדיין במסגרת אותה תובענה, זאת לפני בית משפט קמא. התביעה תוקנה פעמיים כשבעקבות כתב התביעה המתוקן האחרון הוזמנו הצדדים לישיבת קדם משפט לפני בית משפט קמא, זאת בטרם הגישו המבקשים כתב הגנה מתוקן. באותה ישיבה מיום 4/5/14, ניתנה ההחלטה על צו מניעה מבלי שקדמה להחלטה זו ולאותו דיון כל בקשה בכתב למתן צו כזה.

באותו דיון ביקש בית משפט קמא לברר את המחלוקות העיקריות בין הצדדים. בהחלטתו סקר בית משפט קמא מחלוקות אלה תוך שהוא מסכם כי קיימות שתיים  עיקריות. בהקשר זה אביא את הדברים מפי אומרם: