בר נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

בפני תביעה כספית.

התובע מחזיק בשלושה מכשירים ובשלושה קווי טלפון אצל הנתבעת ולטענתו מאותו רגע שהנתבעת ביצעה שינויים המתייחסים לשיפור הקליטה, החלו בעיות של קליטה במכשירים והוא הודיע על כך לנתבעת.

התובע עומד על תביעה של 2500 ₪ שהם למעשה הסכום שהיה עליו לשלם כקנס אילו היה רוצה לעזוב את חברת פלאפון נכון להגשת מועד התביעה, סעד שהפך להיות תיאורטי בלבד שכן למעט סכום של 64 ₪ יכול התובע היום לעזוב את חברת פלאפון בכל שלב ולמעשה קו אחד מבין השלושה שמסתיים בספרות 749, אין שום התחייבות לתובע.

בכתב תביעתו טוען התובע כי יש לו ראיות למכביר כי הקליטה אצלו בבית לא הייתה טובה וכי פתרונות שהוצעו לו כמו לשים אנטנה לא היו ישימים.

התובע מפנה לעדים כאלו או אחרים, הן עדים שיכולים לתמוך בתביעתו והן עדים של הנתבעת שהוא מבקש לזמן, אך בפועל לא הביא עדויות לבית המשפט למעט הצהרתו כי מדובר היה בבעיות קליטה.

הנתבעת מצידה, פרטה ארוכות את כל טענותיה ואף הציגה בפני בית המשפט ראיות למכביר כי שינוי איכות הקליטה בשניים מתוך שלושת המכשירים היה שולי ביותר ואילו במכשיר השלישי ששם השתנה איכות הקליטה, אם כי לא בצורה משמעותית היה מדובר במכשיר שממילא לא הוצאו ממנו שיחות ומדובר היה בסה"כ ב-4 שיחות שהתנתקו. אני מפנה בהקשר זה לסעיף 8 לכתב ההגנה של הנתבעת, המתייחס לממוצע הניתוקים והשיחות שבוצעו וכן ביחס לחשבוניות שהוצגו, המדגימות בבירור כי התובע המשיך ודיבר בפלאפונים ולכן גם נהנה מהם.

הסעד שביקש התובע לאור השימוש בפלאפונים הפך להיות מיותר והתובע יכול היום להתנתק מחברת פלאפון אם יבחר בכך.

אני מורה לחברת פלאפון שלא לגבות כל סכום כספי בגין התנתקות זו.

מעבר לאמור לעיל, התובע לא הוכיח את טענתו לגביי העדר קליטה או ניתוקים ועול ההוכחה עליו בהקשר זה.

משכך ולאור העובדה שהעניין לא הוכח והנתבעת הביאה יותר מן הנדרש ראיות להדיפת התביעה, אני דוחה את התביעה.

התביעה תדחה אין צו להוצאות.

ניתן היום, ב' כסלו תשע"א, 09 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.