בר נ' נתנזון

פסק דין

בפני תביעה כספית שבמסגרתה ביקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום סכום של 6,700 ₪ וזאת לצורך פיצוי התובע על נזק שנגרם על ידי הנתבע למכשיר טלפון נייד שבבעלותו (בסך 3,700 ₪), וכן פיצוי התובע בגין הוצאות משפט ועגמת נפש בסכום של 3,000 ₪.

ביתר פירוט, התובע טען כי ביום 27.1.2012, היה בחברת הנתבע וחברתו, וכן אנשים נוספים, ובשלב מסוים החל לצלם את הנוכחים באמצעות הטלפון הנייד, כאשר הנתבע החל לצעוק "אל תצלם", קילל אותו, חטף את מכשיר הטלפון מידו וזרק אותו פעמיים על הרצפה בעצמה רבה, וכתוצאה מכך מכשיר הטלפון התפרק.

כן נטען, כי התובע הינו איש עסקים ובמכשיר הטלפון היה מידע ותמונות בעלי ערך עבורו.

הנתבע טען בכתב ההגנה מטעמו, בתמצית, כי הנוכחים באירוע ובכללם התובע, והנתבע וחברתו, ישבו ושוחחו באווירה טובה, הוגשו משקאות חריפים, ובשלב מסוים הנוכחים השתכרו, ובמצב דברים זה התובע החל לצלם אותם עם מכשיר הטלפון, והנתבע ביקש באדיבות שהתובע יפסיק לצלמו, משום שלא רצה שהתמונות יגיעו לידי גרושתו המוכרת לתובע והמצויה בקשר עימו. התובע התגרה בנתבע, ומשנוכח האחרון לדעת שהתובע הינו שיכור לקח ממנו את המכשיר הנייד ואז החל ויכוח, אלא שלא זרק את המכשיר על הרצפה. כן הוכחש שנגרם נזק למכשיר או היקף הנזק הנטען.

דיוני הוכחות נערכו בפני בימים 2.5.2013 ו- 12.5.2013.

לאחר שעיינתי בכל שהובא בפני, מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה, מהנימוקים שיפורטו להלן-

התובע, בחקירתו הנגדית, טען כי הנתבע התפרץ וחטף ממנו את המכשיר הסלולארי וזרק אותו על הרצפה וכן העיד כי מכשיר הטלפון לא היה מבוטח ולא היה לו כיסוי (הכוונה לכיסוי מפלסטיק שניתן להתקין על מכשיר טלפון ניידים).

הנתבע טען בחקירתו הנגדית שהוא אכן לקח מהתובע את מכשיר הטלפון כדי שיפסיק לצלם, והניח אותו על השולחן, ואז נוצר ביניהם ויכוח, התובע התפרץ וקם לעברו ורצה לתת לו מכה, ובתגובה לכך הנתבע קם מהשולחן, וכתוצאה מכך הבקבוקים שהיו על השולחן וגם מכשיר הטלפון נפלו על הרצפה.

בדיון הוכחות נוסף שנערך ביום 12.5.2013, העיד מר ולדימיר פרטון, שלפי טענתו האירוע הנדון אירע בדירתו, והוא היה נוכח בזמן האירוע, ומעדותו עולה, בתמצית, כי הנתבע לקח מהתובע את מכשיר הטלפון, זרק אותו על הרצפה, הרים את המכשיר מהרצפה ושוב פעם זרק אותו על הרצפה והתחיל לצעוק על התובע שלא יצלם אותו, ואז חברתו של הנתבע (שנכחה באולם בית המשפט), לקחה את הנתבע לחדר המדרגות, ושם המשיך הנתבע לצעוק, ולאחר שהתבקש על ידי העד להפסיק לצעוק בחדר המדרגות, יצא הנתבע עם חברתו מהמקום. כן העיד כי לאחר זמן קצר חזרה חברתו של הנתבע לדירה וביקשה סליחה מהעד.

עוד העיד כי התובע ישן בדירתו באותו לילה, ולמחרת בבוקר ראה שמכשיר הטלפון שהיה ברשותו של התובע היה מפורק וציין שהתובע היה מוטרד לגבי שמירת המידע שנאגר במכשיר הטלפון.

העד הנ"ל חזר על עיקרי עדותו במסגרת חקירתו הנגדית על ידי הנתבע.

עדותו של מר ולדימיר פרטון, שהינו עד חיצוני, עשתה עלי רושם של עדות אמינה ולפיכך מצאתי לנכון ליתן לעדות זו את המשקל הראוי.

מעבר לכך, מהנתונים שבפני עולה כי חברתו של הנתבע, הגב' לינה לוין, אשר נכחה בדיונים שנערכו בפני, הייתה בדירה בעת האירוע, והנתבע לא מצא לנכון להעידה מטעמו, ולפיכך יש להחיל עליו את החזקה, פרי ההלכה הפסוקה, שאם עדותה הייתה נדרשת על ידי הנתבע, הרי שלא היה בגרסתה כדי לתמוך בגרסת הנתבע.

יתרה מזו, לאחר שבחנתי את מכשיר הטלפון הנייד, אשר הוצג בפני, מצאתי כי זה התפרק לרכיביו, תוך שהמסגרת (ממתכת), אשר עוטפת את המכשיר, התעקמה באופן ניכר, ובנסיבות העניין מתבקשת יותר המסקנה, העולה גם מניסיון החיים וההיגיון, כי הנזק שנגרם למכשיר אירע כתוצאה מהטחה מכוונת ובעצמה של המכשיר ברצפה, כגרסת התובע והעד מטעמו, ולא מנפילתו מהשולחן על הרצפה, כגרסת הנתבע.

באשר לטענת הנתבע כי הנוכחים במקום היו בגילופין, וכי הוטרד מכך שהתובע מצלם אותו, הרי שגם אם יש לקבל טענה זו, עדיין אין הדבר מצדיק את נטילת הטלפון מרשותו של התובע והטחתו ברצפה פעמיים על ידי הנתבע, והאחרון היה צריך לצפות ולדעת שפעולותיו אלה יגרמו לנזק ניכר למכשיר הטלפון ולתובע.

באשר לטענות נוספות שהעלה הנתבע, ובכלל זה - כי לא הוכח שהמכשיר שהוצג לבית המשפט הינו המכשיר הנדון, או שניתן לתקן את המכשיר, הרי שלא מצאתי בטענות אלה ממש, שכן לא מצאתי להטיל דופי באמינות עדותו של התובע לגבי המכשיר (המפורק) שהוצג בפני, ולאחר שבחנתי את המכשיר ומצבו, לא סביר בעיני שניתן לתקן אותו, מה גם שהתובע הציג אישור מטעם מעבדה פרטית שלפיה המכשיר אינו ניתן לתיקון.

לאור האמור לעיל, ולאחר שבחנתי את הצעות המחיר שהוצגו בפני על ידי התובע, למכשיר טלפון נייד מסוג איפון 4 , מצאתי לנכון לחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים –

סכום של 3,700 ₪ על פי שווי המכשיר לפי הצעות המחיר, וכן החזר הוצאות משפט בסך של 67 ₪, והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ביום 31.1.2012 ועד לתשלום בפועל.

בנוסף ישלם הנתבע לתובע פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 1,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.