בר נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.הוועדה לעררים (אי כושר) בהחלטתה מיום 11.8.13 דחתה את ערר המערער והשאירה על כנה את ההחלטה לפיה המערער לא איבד לפחות 50% מכושרו להשתכר (להלן: "הוועדה").

2.הוועדה מושא הערעור דנן התכנסה מכח פסק דין בתיק ב"ל 17474-03-13 מיום 12.6.13 (להלן: "פסק הדין") בו קבעתי כי:

"ענינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (קביעת דרגת אי כושר) על מנת שתשוב ותבחן את עניינו של המערער תוך התייחסות עניינית ומנומקת למסמך מאת פקידת השיקום מיום 26.10.11 ובכלל זה לתהליך השיקומי אותו עבר המערער ולמרכיב האשיותי עליו מדווחת פקידת השיקום".

3.לטענת המערער, הוועדה אשר ישבה באותו הרכב אשר דן בעניינו גם בשני מועדים קודמים בהם היא התכנסה, לא התייחסה לכך שהשיקום המקצועי אליו הוא הופנה הינו מקום עבודה. לטענתו, לא ייתכן כי קביעת הוועדה תהיה הפוכה מקביעת פקידת השיקום אשר ליוותה אותו במשך מספר חודשים.

המערער הוסיף וטען כי הוועדה "נעולה" על החלטות קודמות שלה.

4.לטענת המשיב, הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין אשר מכוחו התכנסה ומשכך לא עולה כל טעות משפטית מהחלטתה ועל כן, יש לדחות את הערעור.

5.משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראו דב"ע נא/ 29-0, מנחם פרנקל נ' המל"ל, פד"ע כ"ד, 160).

6.הוועדה שמעה את המערער ואשתו ורשמה את תלונותיהם:

"אני במצבי הנוכחי הפיזי נפשי לא אדם שמסוגל לתפקד באופן נורמלי. אני לא יכול לתפקד. הוועדה הנוכחית חושבת שאני יכול לתפקד. אתם לא לוקחים בחשבון שהייתי מנהל לפני 6 שנים. הייתי בקורס מחשבים והייתה לי נכונות גדולה להצליח וזה לא הצליח. מדובר בפרנסה של הילדים שלי. יש המלצה של הרופא שלי שלא אעבוד. אני רוצה את מה שנגזל ממני לקבל.

האשה- מקבל פרקוסט ומירו, לא יכול לעבוד עם זה, מי יקבל אותו לעבודה כשהוא מסטול מטיפול. הוא ניסה לעבוד ולא הצליח".

7.בפרק הסיכום והמסקנות קבעה הוועדה:

"חברי הוועדה עיינו בפס"ד מיום 12.6.13 של בית הדין האזורי לעבודה בבאר- שבע, לפיו מתבקשת הוועדה לשוב ולבחון את עניינו של המערער, תוך התייחסות עניינית ומנומקת למסמך מאת פקידת השיקום מ- 26.10.11 ובכלל זה לתהליך השיקומי אותו עבר המערער והמרכיב האישיותי עליו מדווחת פקידת השיקום.

חברי הוועדה שמעו שוב באריכות את תלונות המערער ואשתו וכן עיינו בקפידה בדו"ח עובדת השיקום מיום 26.10.11 ובדו"ח צוות מיום 1.11.11.

במהלך השיחה התרשמה הוועדה כי התובע מדבר לעניין, מפגין זכרון שמור לפרטי פרטים, ואינו רואה עצמו משתלב שוב בעבודה.

מתוך דו"ח עובדת השיקום עולה כי אכן מדובר באדם שתהליך שיקומו לווה בקשיים רבים עקב התרשמותה שהמרכיב האישיותי נפשי הינו דומיננטי, אך חשוב להדגיש שלנ"ל נקבעו בגין ליקוי זה 10% בלבד.

עובדת השיקום בדו"ח זה לא הגיעה למסקנה בדבר כושרו לעבודה למרות שעל פי האבחון הרפואי מיום 6.10.11 מומלץ על כושר עבודה מלא, וביקשה המשך דיון בצוות, ואומנם התקיים דיון צוות מ- 1.11.11 ולפיו נמצא התובע כבעל כושר עבודה מלא ותביעתו נדחתה.

לאור האמור לעיל, שבה הוועדה ודוחה את הערר.

מסוגל לעבודות יצור קלות, שוער בחניון, בודק חשבונות בסופר, במשתלה.

הוועדה אינה מתייחסת לכושר עבודתו מ- 1.4.13 בגין הליקוי האורטופדי".