בר נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 26/7/10.

1. לטענת התובע במועד הנקוב , העמיד את מוניתו במקביל לכביש לפני תחנת אוטובוס וזאת, על מנת לאסוף סחורה. לטענת התובע, לאחר שכבר יצא את הרכב, שב אליו הואיל וברכב היתה נוסעת והוא ביקש להדליק את הרכב על מנת להדליק בעבורה את המזגן בזמן שלא יהיה ברכב. משכך, חזר אל הרכב, פתח את הדלת הקדמית השמאלית הפונה אל הכביש, אחז בדלת בידו האחת ורכן לכיוון הרכב על מנת להדליק את הרכב ולהדליק את המזגן. לטענת התובע, בזמן שעמד כך, עם הדלת פתוחה ואחוזה בידו, חלף לפתע על פניו אוטובוס מפרקי גדול של הנתבעת 1 , נהוג על ידי הנתבע 2, אשר התקדם לכיוון תחנת האוטובוס ובמהלך התקדמותו פגע עם חלקו האמצעי בדלת רכבו ואף פגע בידו באופן שהיד והדלת נתקעו באוטובוס. לטענת התובע, טרם היה סיפק בידו להתאושש מהלם הפגיעה , המשיך הנתבע 2 בנסיעתו ורק עובר אורח אשר היה עד לתאונה, דלק אחריו וקיבל ממנו את פרטיו. לטענת התובע, בנסיבות האמורות האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 2 ובאחריות שילוחית היא חלה על הנתבעת 1 מעסיקתו, ומשכך, על הנתבעים ביחד ולחוד לשפותו בגין הנזקים אשר אירעו לו כפועל יוצא מהתאונה.

2. לטענת הנתבעים, הנתבע 2 כלל ולא נכנס אל תוך התחנה בסמוך למקום האירוע הואיל ורכבים חונים מנעו ממנו את הגישה אליה. זאת ועוד, לטענתם, הנתבע 2 כלל לא הרגיש באירוע אלא שהוא המשיך בתנועה ורק בתחנה שלאחר מכן, פנה אליו נוסע והסב תשומת לבו לכך, שבשעה שחלף על פני רכבו של התובע, פתח התובע את דלתו ופגע בחלקו המפרקי של האוטובוס ומשכך, נגרמה לדלת התובע נזק. לטענת הנתבע 2 הוא עצר באופן מיידי את האוטובוס , עמד בקשר עם חברת הביטוח ורק לאחר שקיבל אישור על הדיווח אשר מסר ולהמשך הנסיעה- המשיך בנסיעתו. לטענת הנתבעים , אף אותו אדם אשר רדף אחרי נהג האוטובוס עד לתחנה האמורה, ראה את הנהג משוחח עם החברה באותו זמן ומעדכן אותה בדבר האירוע המדובר. לטענת הנתבעים, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע אשר בזמן שהאוטובוס חלף על פניו ,פתח לפתע את הדלת הפונה אל הכביש וזאת, בלא לנקוט באמצעי הזהירות הנדרשים ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע וכן, שני עדים מטעמו – מר רפאל אטיאס והגב' דורית בן שושן וכן, הנתבע 2 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, כל אחד לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות המתעדות את מקום התאונה ותמונות הנזק לרכבו של התובע.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה להתקבל באם ירים התובע את הנטל המוטל עליו כדי 51%.

מן הכלל אל הפרט –

בחינת הראיות והעדויות כפי שנשמעו בפני – מובילה למסקנה ולפיה התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת הילך התאונה כפי טענותיו.

תחילה – כנגד העדויות כפי שהובאו על ידי התובע וכפי שיפורטו להלן- הציגו הנתבעים, להלכה ולמעשה- עדות מפי שמועה. כך, הנתבע 2 מודה כי הוא לא הרגיש בתאונה כלל וכי כלל המידע הנוגע אליה הגיע לאוזניו מפי נוסע, אשר טען כי בזמן שהאוטובוס חלף על פני התובע ,זה האחרון פתח את דלתו. עדות מפי שמועה- אינה קבילה כראייה ומשכך, למעשה אין בידי הנתבעת כל גירסה הנתמכת בראיות באשר להילך התאונה. אציין כי הנתבעת לא טרחה לזמן לעדות את הנוסע האמור ולא ברור האם פרטיו מצויים בידיה . זאת ועוד, הנתבעת אף לא הביאה בפני בית המשפט את ההודעה אשר הגיש הנתבע 2 לחברת הביטוח או לנתבעת 1 – עת שוחח עם מי מהן , כטענת הנתבעת, מיד בסמוך לאירוע ומשהובהר לו על ידי נוסע כי אירע אירוע.

יתרה מכך, התובע הביא בפני בית המשפט , מלבד עדותו – את עדותו של עובר אורח – מר אטיאס רפאל – אשר אין לו כל היכרות עם מי מן הצדדים ומשכך, עדותו הינה נטולת אינטרסים ופניות. עד זה העיד- ועדותו היתה אמינה בעיני ולא נסתרה – כי , הוא נסע אחרי האוטובוס וראה כיצד עמד התובע עם דלת המונית פתוחה וידו על הדלת והאוטובוס עקף את המונית כשהוא פוגע בדלת וביד. העד הוסיף והעיד כי הפגיעה לא היתה בקדמת האוטובוס הואיל ובשל גודלו של האוטובוס כאשר האוטובוס "שבר" לכיוון ימין, אוטומטית חלקו הימני גם כן נצמד לימין. לטענת אותו עד, הוא עצר בסמוך לתובע ושאל אותו אם הוא בסדר ולאחר מכן, משהובהר לו כי התובע לא קיבל את פרטי הנתבע 2, מיהר לנסוע אחרי הנתבע 2 ובתחנה לאחר מכן, איתר אותו, ראה שבאותו מעמד גם נוסעים אשר היו באוטובוס מעדכנים אותו כי הוא פגע ברכב- ולקח את פרטיו אותם השיב לתובע.

בנוסף, התובע העיד בעצמו וכן, העיד עדה נוספת – הגב' דורית בן שושן – אשר נסעה במונית באותה עת וכולם, העידו באופן קוהרנטי באשר להילך התאונה כטענתו, דהיינו כי בזמן התאונה, עמד התובע עם דלת רכבו פתוחה ואוטובוס הנתבעת 1 פגע בו .

אציין כי עדויות העדים מטעם התובע, אמנם לא היו קוהרנטיות לענין המיקום בו אחז התובע בידו בדלת ואולם, מדובר בנושא שולי אשר בלהט האירועים לא ניתן לצפות כי יזכר באופן מדוייק ומשכך, לא מצאתי בכך בכדי לפגוע במהימנותם .

בנסיבות האמורות, הנני קובעת כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת התובע ומשכך, דין גרסתו להתקבל. יחד עם זאת, גם מגרסתו של התובע, עולה רשלנות תורמת – באשר, אף התובע מאשר כי עצר את רכבו במקום האסור לעצירה וכן, כי עמד עם דלת פתוחה לכיוון כביש שהוא צר יחסית. בנסיבות אלו הנני קובעת כי התובע רשלן ברשלנות תורמת בשיעור של 15%, אשר יש לנכות מהפיצוי אשר יפסק לטובתו. משכך, האחריות לתאונה מוטלת בשיעור של 85% על הנתבעים ביחד ולחוד.

משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת בשיעור 85% על הנתבעים ביחד ולחוד, הרי שעלי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובע. לענין זה, תמך התובע את נזקיו בסך של 8261 ₪ - בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק וכן בחשבונית מס המעידה על תיקון הנזק בפועל. כן, תמך התובע תשלום שכ"ט לשמאי בסך 650 ₪ בחשבונית מס קבלה. אציין כי שני הסכומים אינם כוללים מע"מ הואיל והתובע הוא עוסק המזדכה על המע"מ. משכך, הנני קובעת כי התובע הרים את הנטל להוכחת נזקים אלו אשר נגרמו לו.

באשר ליתרת תביעתו של התובע הרי שהתובע לא הציג כל ראיות בתמיכה לסכומים הנוספים אשר תבע ויתרה מכך, תביעתו לוקה בחסר באשר התובע נוקב בסכומה הכללי ואולם, אינו מפרט ולו את ראשי הנזק בגינם הוא תובע. אציין כי ביקשתי את התובע להבהיר את יתרת הסכום הנתבע על ידו ואולם, בדיון בפני לא היו בפי התובע הסברים לסכום אשר נתבע על ידו ומשכך, הוא עתר לתשלום נזקיו בעין כפי שפורטו לעיל ותו לא.