בר נ' אלטר

החלטה

בקשה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש.

1.בין הצדדים נתגלע סכסוך מזמין – קבלן, בגינו מתנהלת ביניהם בוררות בפני עו"ד יהודה טלמון.

2.התיק שמספרו ברישא נפתח בשעתו ע"י המשיב–הקבלן שבנה את יחידות הדיור נושא המחלוקת, נגד המבקש-המזמין, כבקשה לביטול פסק בורר שהוגשה באשר להחלטת ביניים שניתנה על ידי הבורר.

בישיבת ביהמ"ש מיום 5.11.13, ולאחר שביהמ"ש הסביר למשיב, שאיננו מיוצג, כי לא ניתן לעתור לביטול פסק בורר בכל הנוגע להחלטת ביניים, עת הבוררות ממשיכה להתנהל, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין.

3.בהתאם לפסק הדין התחייב המבקש להקדים למשיב תשלום נוסף בסך של 150,000 ₪, לא יאוחר מ-30 יום מיום מתן פסק הדין, מבלי שמסירתו ו/או קבלתו יהוו הסכמה כלשהי או ויתור על טענה כלשהי של מי מהצדדים.

במקביל, קובע פסק הדין כי המשיב יסיים את הבנייה תוך 45 יום מיום קבלת הסך של 150,000 ₪ בשלמותו, וכי תינתן לו ארכה נוספת של שבועיים ימים מיום סיום הבנייה לצורך השגת טופס 4, לאחריהם ימסור המשיב את החזקה במבנה, בעוד ההתחשבנות הסופית, שאיננה תנאי למסירת החזקה במבנה, תבוצע במסגרת הבוררות.

4.אין חולק כי המבקש מילא אחר התחייבותו להקדים למשיב תשלום נוסף בסך של 150,000 ₪ וכי התשלום אכן שולם למשיב ביום 7.11.13.

בהתאם למניין הימים הקבוע בפסק הדין, אמור היה המשיב להשלים את הבנייה, להשיג טופס 4 ולמסור את החזקה במבנים עד ליום 7.1.14, לכל המאוחר.

5.אלא שלא זו בלבד שלא התקבל טופס 4 והמשיב לא מסר את החזקה במבנים עד היום, אלא שבפיו שתי דרישות חדשות המשנות את פסק הדין: האחת – לצורך קבלת אישור הג"א וקבלת טופס 4 יש לרכוש שני מסנני אוויר שעלותם 11,000 ₪ סכום שעל המבקש לשאת בו, והשנייה – על המבקש לשלם לו, כתנאי למסירת החזקה, סך של 623,578 ₪.

6.גם בדיון דהיום, הגם שהמבקש הסכים להקדים ולשלם למשיב תשלום נוסף בסך של 11,000ש"ח לצורך מימון רכישת המסננים, הצהיר המשיב כי:

"אין בכוונתי למסור למר בר את החזקה בלי שאקבל את יתר התשלום המגיע לי כפי שכתוב בחוזה. בחוזה כתוב שכל יתרת התמורה הפאושלית תשולם לי".

לאחר שביהמ"ש חזר והסביר למשיב שדרישתו זו מנוגדת להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה לא תותנה מסירת החזקה בגמר ההתחשבנות, וכי המשיב צפוי לסנקציות הקבועות בפקודת בזיון ביהמ"ש, חזר המשיב והצהיר:

"אינני יכול למסור את הבתים מבלי לקבל את מה שמגיע לי, או לפחות שיובטח לי שישלם את מה שמגיע לי".

הצהרה זו עולה בקנה אחד עם האמור בתגובת המשיב לפיה:

"ידוע למשיב כי אם ביהמ"ש ימצא שהוא מבזה את בית המשפט הוא עלול להישלח למאסר. האם שליחת המשיב למאסר יפתור את הבעיות של המבקש?"

7.דרך המלך לביצוע פסק דין שניתן על ידי ביהמ"ש הינה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל.

עם זאת, במקרים חריגים, בהם לא ניתן לבצע את פסק הדין באמצעות ההוצאה לפועל, אין מנוס מנקיטת הליכים לפי פקודת בזיון ביהמ"ש. מטרת ההליך לפי פקודת בזיון ביהמ"ש הינה להביא לקיומו של צו שיפוטי והוצאתו מן הכוח אל הפועל באמצעי של קנס או מאסר.

בענייננו, משאין מדובר בחוב כספי כי אם בפעולות שהמשיב אמור להשלים לצורך השגת טופס 4 וכן במסירת חזקה, אינני רואה מנוס מלהפעיל את פקודת בזיון ביהמ"ש.

8.אף על פי כן, בהינתן גילו של המשיב ובשים לב לעיקרון לפיו הליך בזיון ביהמ"ש איננו הליך עונשי במהותו, אלא מטרתו העיקרית הינה אכיפת הצו השיפוטי במבט צופה עתיד, אני מוצאת לנכון ליתן את ההוראות הבאות: