פסק דין
בפניי תביעה כספית ע"ס 2,500 ₪ מיום 4.1.12, שעניינה השבת סכומים שנגבו לטענת התובעת שלא כדין ובתרמית ע"י הנתבע 2, בעליה של הנתבעת 1, בגין שירותי בדיקה ותיקון מכשיר הליכון המצוי בחזקת התובעת.
התובעת שכרה את שירותיו של הנתבע לצורך תיקון מכשיר ההליכון שברשותה בשתי הזדמנויות שונות. תביעתה מתייחסת לשתי ההזדמנויות בהן הגיע נתבע לביתה לבקשתה לבדיקת ההליכון ותיקונו.
בפעם הראשונה תוקן ההליכון ושולם עבור הביקור והתיקון סך של 1,230 ₪.
בפעם השנייה לא תוקן ההליכון ושולם עבור ביקור בלבד סך של 200 ₪.
במהלך הדיון בפניי, צומצמה המחלוקת בין הצדדים באופן משמעותי.
הנתבע מחד, הכיר באחריותו להתנהלותו הרשלנית והלא מקצועית בבדיקת המכשיר ביום 29.11.11 ובהתאם הסכים להשיב לתובעת את סכום הביקור במלואו בסך 200 ₪.
התובעת מצידה, אישרה בבית המשפט, במהלך עדותה, כי בטיפול בהליכון בתאריך 21.2.11 החליף הנתבע 2 את מנוע ההליכון ואת הכרטיס. אישרה כי המנוע שסופק לה היה מנוע חדש חלף המנוע המקולקל שהושאר בחזקתה. התובעת מיקדה טיעוניה בכך כי הסתבר לה מאוחר יותר כי הנתבע 2 לא סיפק לה כרטיס חדש אלא כרטיס מתוקן בתרמית ותוך כדי הטעייתה.
בנסיבות הללו התובעת סבורה כי יש בכך ללמד כי ככל הנראה לא היה כלל צורך בהחלפת הכרטיס.
אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 21.2.11 הגיע הנתבע 2 לבית התובעת, לבקשתה, לצורך בדיקת מכשיר ההליכון. לאחר הבדיקה שביצע הנתבע 2 קבע כי המנוע אינו תקין וכך גם הכרטיס האלקטרוני. לפיכך, בהמלצת הנתבע 2, הוחלפו על ידו מנוע ההליכון והכרטיס.
עוד אין מחלוקת כי לתובעת סופק מנוע חדש. סלע המחלוקת בין התובעת לנתבע 2 נעוץ בשאלת טיבו של הכרטיס שהוחלף. לטענת התובעת הנתבע אמר לה שהוא מחליף את הכרטיס הפגום בכרטיס חדש כך הבינה, ולפיכך אישרה את התיקון ונאותה לשלם את הסכום אותו ביקש הנתבע 2 עבור התיקון.
הנתבע, מנגד, טוען כי הסביר לתובעת שעקב גילו של מכשיר ההליכון (מעל עשר שנים) אין בנמצא כרטיסים חדשים בשוק אלא רק כרטיסים מתוקנים. בנסיבות הללו לדבריו, נזקק גם ללקיחת הכרטיס הפגום אם לצורך תיקונו ואם לצורך החלפתו בכרטיס תקין אחר ולפיכך לא השאירו בידי התובעת. הנתבע הוסיף כי גם הסכום בו חייב את התובעת מתיישב עם העובדה כי מדובר בתיקון הכרטיס שכן עלות כרטיס חדש, הינה גבוהה משמעותית מעלות כרטיס מתוקן (פי שתיים לערך). הנתבע הסביר בבית המשפט כי הסכום הכולל אותו גבה מהתובעת הועמד על סך 1,230 ₪ מתוכם כ- 200 ₪ עלות ביקור ו- 600 ₪ עבור מנוע חדש. מכאן כי הסכום ששילמה התובעת, לכל היותר, עבור הכרטיס עומד על סך כ- 400 ₪.
התובע 2 הדגיש כי על גבי הכרטיס ישנה מדבקה בולטת המעידה על תיקונו, כך שלא ניתן היה שלא להבחין בה.
במהלך הדיון הסתבר כי מאז יום 21.2.11, המועד בו בוצע התיקון הראשון והוחלף הכרטיס, ועד עצם היום הזה מותקן הכרטיס במכשיר, והמכשיר עובד כראוי. התובעת עצמה מאשרת נתון זה נוכח האמור בכתב תביעתה, לפיו הטכנאי הנוסף שהגיע לביתה בנובמבר 2011 החליף אך ורק פיוז שנשרף בכרטיס, התקין מחדש את אותו הכרטיס והמכשיר פועל ועובד עד לרגע זה עם אותו כרטיס.
מכל האמור עולה כי הטענה היחידה בפיה של התובעת הינה כי הנתבע רימה אותה באופן שהיא הוטעתה לחשוב כי יש צורך בהחלפת כרטיס וכי הכרטיס שמותקן במכשירה הינו חדש לחלוטין.
בעניין זה טען אמנם הנתבע 2 כי יש מדבקה המעידה על תיקון הכרטיס אשר הודבקה על גבי הכרטיס וניתן היה לזהות בנקל כי מדובר בכרטיס שתוקן. יחד עם זאת העיד בבית המשפט מפורשות כי איננו זוכר אם הבהיר לה (לתובעת) שזה כרטיס מתוקן (פרוטו' עמ' 2 שו' 22-24).
בחקירתו הנגדית עומת הנתבע 2 מפורשות ע"י התובעת עם העובדה כי לדבריה הוא אמר לה מפורשות שהוא הולך להביא כרטיס חדש ולכן הוא לא נשאל כלל על ידה אם ניתן לתקן את הכרטיס המקולקל, והשיב: "אני חוזר ואומר שאין ביכולתי אחרי שנה ושלושה חודשים לזכור מה נאמר" (פרוטו' עמ' 3 שו' 11-12).
במחלוקת שנפלה בין הצדדים בעניין זה בוחרת אני לאמץ את גרסת התובעת, שאותה אני מוצאת מהימנה. נוכח תשובותיו של הנתבע 2 אשר אינו מכחיש מפורשות את גרסת התובעת בעניין זה וטוען כי אינו זוכר, אני קובעת כי אכן לא הוסבר לתובעת על ידי הנתבע 2 כי הכרטיס שיסופק לה הוא כרטיס מתוקן ולא כרטיס חדש, והיא אכן הוטעתה לחשוב כי מדובר בכרטיס חדש.
בכתב טענותיה טענה כאמור התובעת כי לטעמה החלפת הכרטיס נעשתה במרמה ולא היה צורך בכך, שכן ניתן היה להסתפק בהחלפת המנוע באותו מועד. יצוין כי התובעת לא הוכיחה טענתה זו בשום צורה ודרך שהיא ולא צירפה כל ראיה בעניין זה.
טענתה זו הינה פרי השערה בלבד המבוססת על העובדה כי בדיעבד גילתה כי הותקן במכשיר כרטיס מתוקן ולא חדש, אלא שאין די בעובדה זו כדי לבסס הטענה.
