בר נוי נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשת המבקש שהוכתרה על ידו כבקשה לביטול קנס מפאת התיישנות על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי.

הבקשה סווגה כבקשה להארכת המועד להישפט על דו"ח – הודעת תשלום קנס מס' 26101103575 שענינה – נהיגה ברכב ש נאסר לשימוש.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיבה הגעתי למסקנות הבאות:

1. הדו"ח נערך ונמסר לידי המבקש ולידו בתאריך 20.5.08 מועד ביצוע העבירה שיוחסה לו בדו"ח ועל פיה רשום עליו ועל פי סעיף 229 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982 (להלן: חסד"פ) היתה בידי המבקש האפשרות להודיע על רצונו להישפט עד תאריך 7.4.09.

2.בתאריך 1.6.08 המבקש פנה בבקשה לביטול הדו"ח כאשר בסיפא ציין מפורשות כי אם הדוח לא יבוטל הוא מבקש להישפט.

3.טענתו כי ניתן להכליל בבקשה לביטול דוח גם בקשה חלופית להישפט אינה מקובלת עלי, וזאת מאחר ונימוקי ביטול דוח שונים מכל נימוק לבקשה להישפט והדיון הינו דיון שונה בכל אחת מהבקשות.

4.יחד עם זאת, נתתי דעתי לתגובתו הרשומה בדו"ח ואני סבור שיש להתחשב בהגנה שהעלה שם ובמיוחד לעניין סמכות השוטר לקבוע את הפגמים שנרשמו בדו"ח עצמו

5.אני ער לטענות המשיבה לפיהן נשלח הדו"ח המקורי ביום 17.12.08, לפי כתבות המבקש ברחוב חפצי בה 44 חיפה, והוחזר כ"לא נדרש" המהווה אישור למסירה שלא נסתרה מכח תקנה 44 א לתקנות סדר הדין הפלילי, אך יחד עם זאת, השתלשלות הענינים המתוארת בבקשה יש בה כדי לראות נימוק מיוחד המצדיק להעתר לבקשה ולהאריך למבקש המועד להישפט.

6.מן הרואי להעיר למבקש כי הסמכות היחידה שיש לבית משפט זה, בנסיבות המקרה, הינה להיעתר לבקשה להאריך המועד או לסרב לה, ואין לו הסמכות לבטל קנס תעבורה שהחלו בגבייתו במסגרת המרכז לגביית קנסות.

7.סוף דבר, מאריך המועד להישפט על הדו"ח הנידון.

המזכירות תשלח החלטה זו אל מפנ"א ת.ד 120 פ"ת עם העתק לצדדים.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ג, 11 יולי 2013, בהעדר הצדדים.