בר"מ 5725/14 עמותת זכרון שלמה נ' משרד החינוך

השופט ע' פוגלמן:

           לפניי בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת נ' בן אור) אשר דחה את ערעורה של המבקשת על החלטת ועדת הערר לפי חוק פיקוח על בתי ספר (להלן: ועדת הערר או הוועדה) בעניין מתן רישיון לבית הספר שמפעילה המבקשת.

תמצית העובדות וההליכים

1. המבקשת (להלן: העמותה) מפעילה בית ספר יסודי (להלן: בית הספר) עבור ילדי קהילת חסידות באבוב (להלן: הקהילה) בבת ים שבו לומדים התלמידים בשפת היידיש. ביום 22.4.2013 פנתה העמותה למשיבים 3-1 (שיכונו ביחד להלן: משרד החינוך או המשרד) בבקשה למתן רישיון להפעלת בית הספר שבו היו רשומים עשרים וארבעה תלמידים בשלוש כיתות. בקשתם נדחתה ביום 10.10.2013 על ידי המנהלת הכללית של משרד החינוך. נקבע כי נוכח המלצת הגורמים המקצועיים, וכן בשל מספר התלמידים הקטן בבית הספר, אין לאשר את פתיחתו לשנת הלימודים תשע"ד.

2. העמותה הגישה ערר על החלטה זו וביום 2.3.2014 דחתה אותו ועדת הערר מכוח סעיף 13 לחוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק הפיקוח או החוק). הוטעם כי העמותה מייצגת קהילה קטנה במיוחד, המפעילה בית ספר בבני ברק; כי משרד החינוך לא מחויב במתן רישיון להקמת בית ספר נוסף עבור הקהילה בבת ים; כי מספר ילדי הקהילה שלומדים בבית הספר פחת באופן משמעותי עם השנים, ולא הובאו ראיות לפוטנציאל צמיחה בתחום זה; כי לא ניתן לקיים הפרייה לימודית ותהליך סוציאליזציה (חִברות) מספקים בקבוצות הלימוד בסדר הגודל של הכיתות הנדונות; וכי בית הספר בבני ברק נמצא בטווח נסיעה של שלושים עד שישים דקות ממגורי התלמידים בבת ים. נוכח כל אלה נקבע כי בית הספר יתקשה בבניית מערך פדגוגי-חברתי יציב; וכי בשל הפתרון החלופי המוצע לילדי הקהילה בבני ברק, אין הצדקה ליתן לעמותה רישיון להפעלת בית הספר. על החלטה זו הגישה העמותה ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים.

3. ביום 5.8.2014 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת נ' בן אור) את הערעור בקבעו כי אין הצדקה להתערבות בהחלטת ועדת הערר, המעוגנת בתשתית העובדתית שהוצגה לפניה ובקביעות מקצועיות שבתחום מומחיותה. בית המשפט קבע כי משרד החינוך היה רשאי להתחשב במספר התלמידים בבית הספר במסגרת בחינת הבקשה לרישיון, שיקול הנוגע באופן ישיר לרמה הפדגוגית של בית הספר ולהתפתחותם של הלומדים בו; ועמד על כך שהעמותה הפעילה את בית הספר בשנת הלימודים תשע"ד אף שבקשת הרישיון להפעלתו נדחתה. ביום 28.8.2014 הגישה העמותה בקשת רשות לערער על פסק הדין – היא הבקשה שלפניי.

4. ברקע הדברים יצוין כי החל משנת 1988 הפעילה הקהילה, באמצעות עמותה אחרת, בית ספר לבנים באותו מבנה נושא הבקשה דנן (להלן: בית הספר הישן). במהלך השנים שלח משרד החינוך התראות לבית הספר הישן שלפיהן בשל המספר המצומצם של התלמידים בו יש להיערך לסגירתו. מספר התלמידים בבית הספר הישן לא צמח, וביום 12.8.2008 הוציאה המנהלת הכללית של המשרד צו לסגירתו. בית הספר הישן המשיך לפעול לסירוגין חרף הצו וללא רישיון.

5. להשלמת התמונה יוער כי העמותה הגישה בקשה נוספת לקבלת רישיון לבית הספר (החדש) לשנת הלימודים תשע"ה – בטענה כי מספר התלמידים הצפוי בבית הספר בשנה זו יעמוד על שלושים, ועל כן מדובר בכמות תלמידים הולמת בנסיבות המקרה. ביום 27.7.2014 דחתה המנהלת הכללית של משרד החינוך את הבקשה. העמותה הגישה ערר על החלטה זו ובה נטען, בין השאר, כי בית הספר של הקהילה בבני ברק יכול לקלוט רק שישה תלמידים ועל כן אין בו כדי לספק מענה לכל תלמידי הקהילה בבת ים. במענה לכך הציע המשרד חלופות של מוסדות חינוך חסידיים בבני ברק המלמדים בשפת היידיש. ביום 25.11.2014 דחתה הוועדה את הערר בהטעימה כי אף מצב החלופות העדכני לא מצדיק מתן רישיון למוסד חינוכי שאין אפשרות להבטיח את רציפות פעילותו ויציבותו. החלטה זו מצויה מחוץ לתחומו של ההליך שלפניי.

6. במקביל להליכים אלה, משהסתבר למשרד החינוך כי בית הספר פועל ללא רישיון, הוציאה המנהלת הכללית צו סגירה לבית הספר, שהומצא לעמותה ביום 29.10.2014 ונכנס לתוקף ביום 28.11.2014. ביום 26.11.2014 הגישה העמותה לבית המשפט לעניינים מינהליים עתירה נגד צו הסגירה, ובצדה בקשה למתן צו ביניים שיקפיא את תוקף צו הסגירה. בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופטמ' סובל) דחה את הבקשה לצו ביניים ביום 30.11.2014. נקבע כי מועד הגשת הבקשה לצו ביניים לא מאפשר הגשת תגובה ושקילה של טענות הצדדים בטרם כניסת צו הסגירה לתוקף; וכי בשל כך שהטענה בעניין בית הספר מתבררת בהליך זה – יש להפנות את הבקשה לסעד ביניים לבית משפט זה. ביום 2.12.2014 הגישה העמותה בקשה למתן צו ביניים להקפאת צו הסגירה ובהחלטה מאותו יום הוריתי על מתן צו ארעי כמבוקש.