בר"מ 4091-15 עיריית נצרת עילית נ' אבי סופר בע"מ

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (כב' השופטת נ' מוניץ) בת"צ 35601-07-14 מיום 11.5.2015 אשר קיבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישה המשיבה נגד המבקשת (להלן: העירייה).

1. בשנת 2001 התקינה מועצת העירייה את חוק העזר לנצרת עילית (שמירת איכות הסביבה), התשס"א-2001 (להלן: חוק העזר) הקובע כי על "בעל מפעל" לשלם אגרה "בעבור פינוי פסולת מפעל על ידי העיריה" (להלן: אגרת פינוי אשפה או האגרה) (סעיף 183(ב) לחוק). סעיף 1 לחוק העזר מגדיר "מפעל" כ"מקום שבו מייצרים, מאחסנים, מעבדים, משווקים או מוכרים טובין, עושים מלאכה או מספקים שירות, או מבצעים שירות לרבות משרד, אתר שאינו משמש למגורים, חנות, בית מלאכה, מחסן, בית חרושת, בית חולים, מעבדה, סופר מרקט, מחסן, מקום עינוג, בית מלון, מרפאה וכל נכס, משרד וכן עסק אחר". המשיבה מפעילה חנות למוצרי חשמל בנצרת עילית ומחויבת מכוח חוק העזר בתשלום אגרת פינוי אשפה.

           ביום 17.7.2014 הגישה המשיבה נגד העירייה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בה נטען כי אגרת פינוי האשפה נגבית על ידה שלא כדין, וזאת משום שאגרה זו מוטלת באופן גורף על כלל בעלי העסקים בעיר ללא קשר לכמות וסוג האשפה אותה הם מייצרים ומחייבת אותם לשלם גם בעבור פינוי אשפה "בסיסי" הממומן באמצעות מיסי הארנונה. ביום 29.3.2015 התקיים דיון בבקשת האישור במהלכו הציע בית המשפט קמא לצדדים להסכים להארכת מועד לצורך הגשת הודעת חדילה מטעם העירייה ולחלופין כי בקשת האישור תוכרע ללא שמיעת ראיות. המשיבה הסכימה לשתי ההצעות ואילו העירייה ביקשה שהות לשקול את העניין. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמות בנוגע להארכת מועד הגשת הודעת חדילה מטעם העירייה התקיים ביום 3.5.2015 דיון נוסף בבקשת האישור, במהלכו טענו הצדדים בנוגע לאפשרות כי הבקשה תוכרע על סמך כתבי הטענות של הצדדים וללא שמיעת ראיות.

1. ביום 11.5.2015 קיבל בית המשפט קמא את בקשת האישור והתיר למשיבה לנהל תובענה ייצוגית נגד העירייה בעילות של עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובה חקוקה ורשלנות. בהחלטתו ציין בית המשפט קמא כי בהתאם לסמכותו לפי תקנה 2(ה) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010, החליט להכריע בבקשת האישור ללא שמיעת ראיות וזאת נוכח היותה של המחלוקת בנוגע לחוקיותה של אגרת פינוי האשפה מחלוקת משפטית. לגופו של עניין קבע בית המשפט קמא כי ישנו סיכוי סביר שיקבע כי העירייה אינה רשאית לגבות את אגרת פינוי האשפה מכוח חוק העזר במתכונתו הנוכחית. בית המשפט קמא עמד על כך שבפסק הדין שניתן בבג"ץ 1756/10 עיריית חולון נ' שר הפנים (2.1.2013) (להלן: עניין עיריית חולון) נקבע כי רשות מקומית רשאית לגבות אגרה מיוחדת בעבור פינוי פסולת שמייצרים מפעלים בתחומה רק בתנאי שהפסולת שבגין פינויה נגבית האגרה קשורה בתהליכי הייצור של המפעל וחורגת מכמות האשפה הבסיסית שהרשות מחויבת לפנות בתמורה לתשלום מיסי הארנונה. במקרה דנן, כך קבע בית המשפט קמא, חוק העזר אינו עורך כל אבחנה בין כמויות אשפה בסיסיות אשר העירייה מחויבת לפנות בתמורה לתשלום מיסי הארנונה ובין כמויות אשפה חריגות אשר נדרש מימון נוסף לשם פינוין, ומחייב את כל המפעלים בנצרת עילית לשלם אגרה בעבור פינוי של כל ליטר אשפה המיוצר על ידם. עוד קבע בית המשפט קמא כי גם לפני שניתן פסק הדין בעניין עיריית חולון לא הייתה העירייה, לכאורה, רשאית לגבות אגרה בעבור פינוי אשפה אותה הייתה מחויבת לפנות בתמורה לתשלום מיסי הארנונה.

2. בית המשפט קמא דחה את טענת העירייה לפיה אין באפשרותה להתקין חוק עזר חדש עד שיקבעו על ידי משרד הפנים אמות מידה מנחות בנושא גביית אגרות פינוי אשפה, בקבעו כי העירייה הייתה יכולה לקבוע אמות מידה כאמור בעצמה ולנסח על פיהן חוק עזר חדש המבחין בין פינוי אשפה "בסיסי" ופינוי פסולת תעשייתית בהיקפים חריגים, כפי שנעשה למשל בעיר אילת. כמו כן, קבע בית המשפט קמא כי העירייה הייתה יכולה לפנות למשרד הפנים ולבקש ממנו לקבוע אמות מידה מתאימות בעניין גביית אגרת פינוי אשפה. למרות כל זאת, כך קבע בית המשפט קמא, העירייה לא הציגה כל ראיה לכך שפעלה כדי להתאים את חוק העזר לדרישות שנקבעו בפסק הדין בעניין עיריית חולון וזאת אף שחלפו 19 חודשים מאז שניתן פסק הדין ועד שהוגשה בקשת האישור. עוד קבע בית המשפט קמא כי העובדה שמשרד הפנים לא קבע אמות מידה מנחות בנושא אגרת פינוי אשפה אין משמעותה שהעירייה הייתה פטורה מחובתה לספק לבעלי עסקים ומפעלים בעיר שירותי פינוי אשפה בסיסיים בתמורה למיסי הארנונה המשולמים על ידם או שהייתה רשאית לגבות מהם אגרה בעבור כל ליטר אשפה שייצרו.

3. עוד דחה בית המשפט קמא את טענת העירייה לפיה לא נגרם למשיבה נזק כתוצאה מגבייתה של אגרת פינוי האשפה בשל כך שאגרה זו מממנת באופן חלקי בלבד את עלויות פינוי הפסולת התעשייתית בהן נושאת העירייה בפועל. לעניין זה קבע בית המשפט קמא כי אין בעובדה זו כדי לפטור את העירייה מן החובה להבחין בחוק העזר בין פינוי אשפה בסיסי הפטור מתשלום אגרה ובין פינוי אשפה תעשייתית בהיקפים חריגים שבגינו ניתן לגבות אגרה ואין בה כדי להכשיר גביית אגרה בחוסר סמכות. כמו כן, ציין בית המשפט קמא כי הסיבה שבגינה אגרת פינוי האשפה אינה מכסה את מלוא עלויות פינוי הפסולת התעשייתית בהן נושאת העירייה נובעת מכך שלא מילאה אחר חובתה לעדכן את התעריפים בחוק העזר בכל 5 שנים, כמו גם כתוצאה מגבייה חלקית בלבד של האגרה. בנסיבות אלו, כך קבע בית המשפט קמא, אין לעירייה להלין אלא על עצמה על כך שהאגרה אינה מכסה את מלוא עלויות פינוי הפסולת התעשייתית בהן היא נושאת בפועל ואין בעובדה זו כדי לבסס את טענתה שלא נגרם נזק לחברי הקבוצה.

           מטעמים אלו התיר בית המשפט קמא למשיבה לנהל תובענה ייצוגית נגד העירייה בשם כלל המפעלים (כהגדרתם בחוק העזר) המצויים בתחומה אשר מהם, לכאורה, גבתה העירייה אגרת פינוי אשפה שלא כדין במהלך 24 החודשים שקדמו להגשת בקשת האישור.

           מכאן בקשת רשות הערעור דנן.