החלטה
המבקשים עותרים לסילוק התביעה על הסף על פי תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, זאת מטעמים של מעשה בית דין, התיישנות, העדר יריבות ושימוש לרעה בהליכים משפטיים.
עסקינן בתובענה כספית, השבה, עשיית עושר ולא במשפט על סך של 12,500,000 ₪, שלטענת המשיבים ("התובעים" "בר מאיר") מהווה שלב שני לפסק דין למתן חשבונות מיום 24/3/09 בת.א 1197/02 ו- 2087/04, לאחר שאמדו את סכום התביעה בהסתמך על החשבונות שהומצאו להם ע"י המבקשים ("הנתבעים" "ולרשטיין") לאחר שחויבו לעשות כן בפסק הדין.
מדובר בסכסוך המשתרע על פני שנים רבות על רקע שותפות בין הצדדים, שהפעילה רשת מסעדות בשם "בית הפנקייק המקורי". רשת המסעדות הנ"ל הוקמה בשנת 1965 ע"י שלמה וסילביה בר מאיר. השותפות בין בר מאיר לולרשטיין הוקמה ביום ב1/1/95, על פי מסמך עקרונות מיום 28/12/94 אשר יצר שותפות שווה בין הצדדים לשם הפעלת שלוש מסעדות (כפר ויתקין שמכונה פזנון, עין שמר וצומת השואבה) שהוקמו ע"י בר מאיר ותחנת דלק פז חופית (הסמוכה לפזנון) הופעלה ע"י ולרשטיין. בהתאם להסכם העקרונות, בר מאיר ינהלו ויפעילו את המסעדות בצומת השואבה ועין שמר ואילו ולרשטיין ינהל ויפעיל את הפזנון ואת תחנת הדלק הסמוכה.
לטענת בר מאיר, ולרשטיין לא העבירו אליהם את ריווחי השותפות (מחצית), לא קיימו את חובותיהם כשותפים, עשו מעשה הפרה וגזל, המשיכו לעשות שימוש בסימני המסחר שבבעלות חברת פנקייק. על רקע האמור, הגישו בר מאיר, תביעה למתן חשבונות ותביעה לאכיפת זכויותיהם הקנייניות בסימני המסחר, כן הגישו לבימ"ש השלום בנתניה תביעה כספית (אשר נמחקה על הסף). ולרשטיין, הגיש אף הוא תביעה שכנגד, שתי התובענות בת.א 1197/02 ו- 2087/04 אוחדו בפני כב' השופט שעיה שנתן פסק דין כאמור ביום 24/3/09 (להלן "פסה"ד בתביעת 2002").
בתובענה דנא, עותרים בר מאיר לחייב את ולרשטיין במחצית מרווחי תחנת הדלק פז חופית מכח הזיכיון המשותף להפעלתו; מחצית מדמי מכירת הזיכיון להפעלת תחנת הדלק פז חופית, סך קרן של 4,927,200 ₪; מחצית מריווחי הפזנון עד ליום הריסתו בשנת 2003; מחצית מריווחי הפזנון החדש, שהזיכיון להפעלתו ניתן לנתבעים ע"י חברת פז, מאז שנת 2004; מחצית מרווח שהפיק ולרשטיין משימוש בסימני מסחר של בר מאיר והשימוש בלוגו "בית הפנקייק המקורי" החל משנת 2002 ועד 2009; מחצית מסכום של 1,300,000 ₪ שמשך ולרשטיין מרווחי השותפות והפקיד בחשבון סודי ע"ש אחר; מחצית מסכום אשראי שקיבל ולרשטיין בסך של 1,800,000 ₪ באמצעות תחנת דלק פז חופית; מחצית מרווחי הפעלה שוטפת של תחנת הדלק פז חופית; מחצית מסכום בטוחה בסך של 800,000 ₪ שמומשה מחשבונו של בר מאיר, ע"י בנק לאומי סניף כפר שמריהו; מחצית מסך של 600,000 $ ששילם בר מאיר לולרשטיין לצורך איזון נכסי השותפות בתואנות שווא.
לטענת ולרשטיין, כל עילות התביעה אשר ביסוד העתירות דלעיל, נידונו ונדחו בפסק הדין חלוט בתביעת 2002 ולא ניתן עתה לשוב ולהידרש להן. בר מאיר מאידך טוענים כי פסק הדין ניתן כשלב ראשון בעתירה למתן חשבונות ואילו התביעה דנא מהווה את השלב השני המבוסס על המידע שהופק מאותן חשבונות ולעניין זה מצטטים את סע' 30 לכתב התביעה 2002, בו מציינן בר מאיר כי אין באפשרותו לכמת את ההפסדים והנזקים שנגרמו להם ולשם כך עותרים למתן חשבונות; ובסעיף 31 (ו) לכתב התביעה הנ"ל, התבקש ביהמ"ש לחייב את ולרשטיין בפיצויים וכל הנזקים וההפסדים שנגרמו להם בהתחשב בחשבונות שימסרו לעיונם.
יצויין כי אך אחד מהצדדים לא טרח להמציא את התביעות נשוא פסק הדין בתביעת 2002. הומצאו סיכומי בר מאיר בתיק המאוחד 2002 וכן פסק הדין בתביעת 2002, כמו גם התובענה שהוגשה לבימ"ש שלום בנתניה וההחלטה למחיקתה על הסף. כידוע, פסק דין ומעשה בית דין מיוחסים לעתירות המפורטות בכתב התביעה ולא בסיכומים.
אכן תובענה למתן חשבונות מתנהלת בד"כ בשני שלבים. בשלב הראשון קובע ביהמ"ש אם התובע זכאי לחשבונות מן הנתבע ורק בשלב השני יקבע אם הוא מחוייב בתשלום על פי החשבונות. אלא שבענייננו, למקרא סיכומי בר מאיר והאמור בפסק הדין, עולה כי בר מאיר בחר, כבר בשלב הראשוני, בטרם מתן חשבונות, להרחיב את היריעה, לעתור לסעדים כספיים ולקיים הליך הוכחות לגבי חלק מאותם סעדים כספיים שהועלו בתובענה שבפני .
מייד יאמר, כי העתירות בסיכומי בר מאיר בתביעת 2002, אליהן מתייחס פסק הדין, מנוסחות בחלקן באופן כוללני כך שלא ניתן לחלץ מהן ידיעה בגין אילו מעשים, הוצאות, נזקים ופיצויים התבקש הסעד הכספי. יחד עם זאת מתוכן הסיכומים עולה, כי התובע בחר לעתור, במקביל לתביעתו למתן חשבונות, ואף ניהל הוכחות לביסוס טענות וסעדים כספיים כאלו ואחרים, החוזרים על עצמם, שבים ועולים בשנית בתובענה שבפני, כמו – מחצית מרווחי תחנת הדלק פז חופית ומחצית מדמי מכירתה בסך כולל של 1,400,000 ₪; מחצית מסכום אשראי שקיבל הנתבע בסך של 1,800,000 ₪ באמצעות תחנת דלק פז חופית; מחצית מסכום בטוחה בסך של 800,000 ₪ שמומשה מחשבונו של התובע, ע"י בנק לאומי סניף כפר שמריהו; מחצית מסך של 600,000 $ שהנתבעים הוציאו התובעים לצורך איזון נכסי השותפות בתואנות שווא.
עיון בפסק הדין בתביעת 2002, מעלה כי ביהמ"ש דן בעתירות בר מאיר וקבע, כי הטענה בדבר תשלומי איזון בסך של 600,000$ לא הוכחה כדבעי; הטענה בדבר הזכות לרווחי תחנת הדלק נדחתה בהעדר ראיות שיתמכו בגרסת בר מאיר לגבי העדר תקף להסכמי הניהול המאוחרים המחריגים את רווחי תחנת הדלק; נקבע כי הזיכיון להפעלת תחנת הדלק מטעם חב' פז היה של הנתבע ולא נכלל בשותפות; נדחתה העתירה לחיוב בפיצויים בגין גניבת עין והשימוש בסימני המסחר ובזכויות התובעים. ביהמ"ש קיבל בפסק הדין הנ"ל את התביעה למתן חשבונות ומתן צו מניעה האוסר על ולרשטיין לעשות שימוש בסימני המסחר של בר מאיר. לגבי כל אלו קיים מעשה בית דין.
יצויין, כי ביהמ"ש דחה אמנם את העתירות הכספיות, אך בהעדר פירוט כאמור ל"תכולה" ותוכן העתירות הכספיות אליהן מיוחסת הדחייה, ולאור האמור בגוף פסק הדין, ניתן להניח כי הכוונה רק לאותן עתירות כספיות אשר לובנו בגוף פסק הדין כפי שפרטתי לעיל, ואינו מתייחס לרווחי השותפות מהפעלת המסעדה הסמוכה לתחנת הדלק פז חופית (הפזנון) שלא נידונה בגוף פסק הדין ואין לגביה כל הכרעה ברורה. הנחה זו מתיישבת עם קבלת העתירה למתן חשבונות כשלב ראשון בטרם דיון בזכויות הכספיות, שאם לא כן, לצורך מה התקבלה העתירה למתן חשבונות.
לאור האמור נמצא לקבל את הבקשה חלקית מהטעם של מעשה בית דין, באופן שנדחות בשל מעשה בית דין כל העתירות למעט העתירה להחזר והשבה של רווחי השותפות ככל שהם מתייחסים לפזנון.
נמחקות העתירות לעניין פיצויי פיטורין ותיקוני הפרשי שכר, הן משום שכתב התביעה אינו כולל דבר ואף לא חצי דבר שיש בו כדי לפרש עובדות מהותיות המבססות את עילת התביעה (תקנה 9 (ב) ו- 71(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984) והן משום שעניינים אלו הם בתחום סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.
התובעים יתקנו את כתב התביעה בהתאם תוך 30 יום מהיום. זכותם של הנתבעים להגיש כתב הגנה מתוקן בהתאם לתקנות.
התובעים (המשיבים) ישאו בהוצאות ושכ"ט ב"כ הנתבעים (המשיבים) בסך של 7,500 ₪.
קדם משפט נוסף נקבע ליום 13/9/12 שעה 9:00.
ניתנה היום, י' אייר תשע"ב, 2 מאי 2012, בהעדר הצדדים.
