בר"ם 9954/16

           עניינה של הבקשה שלפניי בצו סגירה לפי סעיף 32 לחוק פיקוח על בתי ספר, התשע"ט-1969 (להלן: החוק) שהוצא לבית הספר "יפיע" (להלן: בית הספר) המיועד לתלמידים הנמצאים על הרצף האוטיסטי.

1. כעולה מהמידע שהובא לעיוני, המשיבה היא חברה המפעילה כמה גנים לחינוך מיוחד בישוב יפיע ברישיון מאת המבקשים. המשיבה החלה להפעיל את בית הספר – שבו לומדים 20 תלמידים, כטענת המשיבה בעתירה שהגישה לבית המשפט לעניינים מינהליים – בתחילת שנת הלימודים תשע"ז, מבלי שניתן לה רישיון כחוק. עוד קודם לכן, ביום 22.3.2016 – 10 ימים בלבד עובר למועד האחרון להגשת בקשה לקבלת רישיון לפתיחת בית ספר – הגישה המשיבה בקשה כאמור לפתיחת בית הספר בשנת הלימודים תשע"ז. המשיבה לא צירפה לבקשה פירוט על אודות תכנית הלימודים או מערכת השעות, פרט להצהרה כללית שלפיה תכנית הלימודים בבית הספר היא "תוכנית לימודים אישית לתלמידים במסגרת החינוך המיוחד המותאמת לצרכיו האישיים של כל תלמיד. תוכנית הלימודים האישית תוכן על-ידי הצוות הרב מקצועי הנמצא במסגרת החינוכית [...] ההורים יהיו שותפים בכל הליך של איתור, טיפול, התערבות ומעקב במסגרת החינוכית". כמו כן, המשיבה לא צירפה מידע על אודות התלמידים שעתידים ללמוד בבית הספר. בהמשך לכך ערכה מפקחת מטעם המבקשים (להלן: המפקחת) ביקור פדגוגי במבנה בית הספר, שאליו התלוותה המדריכה המחוזית לאוטיזם מטעם המבקשים. נוכח ליקויים שהתגלו בביקור אפשרה המפקחת למשיבה להשלים הגשת מסמכים חסרים. לאחר קבלתם חתמה המפקחת על דו"ח פדגוגי המסכם את הביקור, שבמסגרתו ציינה שורה של ליקויים ובהם: ליקויים הנוגעים לתכנית העבודה ולמערכת השעות; ליקויים הנוגעים למבנה בית הספר; ליקויים הנוגעים לרשימת התלמידים; ליקויים הנוגעים להכשרת המנהל ועובדי ההוראה; וליקויים הנוגעים לסדרי בית הספר. לבסוף ציינה המפקחת כי:

"ניכרים חסכים משמעותיים במערך הפדגוגי והארגוני של ביה"ס, תוכנית העבודה לא ערוכה בהתאמה לאוכלוסית ביה"ס ולשלבי ההתפתחות שלו. למנהל אין הכשרה מקצועית מותאמת וצוות המורים מצומצם מאוד ואין כל מידע אודות הניסיון שלהם ואו ההכשרה המקצועית בתחום האוטיזם. מס[פר] התלמידים אינו מספיק לפתיחת בי"ס ולא נמסר כל מידע שמאפשר להשיג אודות מידת מותאמותם לארגון הכיתות המוצג. המבנה איננו מותאם לבי"ס לאוטיזם על אף שניכרת השקעת הבעלות במערך הבטיחות והאבזור החדרים".

           בנתון לקביעות אלו המליצה המפקחת שלא ליתן רישיון לפתיחת בית הספר, וביום 25.7.2016 דחתה המבקשת 2 את בקשת המשיבה לקבלת רישיון כאמור.

2. המשיבה הגישה ערר לפי סעיף 13 לחוק על החלטת המבקשת 2, שלו צירפה מסמכים רבים שכעולה מטענות המבקשים לא נשלחו למפקחת עובר למתן המלצתה. ביום 8.9.2016 הוציאה מנכ"לית משרד החינוך צו סגירה (להלן: צו הסגירה) לבית הספר לפי סעיף 32 לחוק, שהומצא למשיבה, כטענת המבקשים, כעבור כשבוע. בצו צוין כי זה ייכנס לתוקף בתוך 30 ימים מיום מסירתו למשיבה. לאחר שהתקיים דיון בוועדת הערר בערר שהגישה המשיבה, הגישו המבקשים לוועדה הודעה מעדכנת שבה צוין כי בדיקת הגורמים המקצועיים העלתה כי קיימים פתרונות חינוכיים חלופיים לכל תלמידי בית הספר עוד במהלך השנה הנוכחית. במסגרת ההודעה הציגו המבקשים תכנית מפורטת של מספר התלמידים שניתן לקלוט בכל מוסד חינוכי בהתאם לרמת תפקודו של כל ילד. להשלמת התמונה יצוין כי המשיבה חלקה על האמור בהודעה, וטענה כי אין בידי המבקשים תכנית חלופית מידית לכל תלמידי בית הספר.

3. במקביל לניהול ההליכים בוועדת הערר, הגישה המשיבה ביום 6.11.2016 עתירה מינהלית לביטול צו הסגירה, ובצידה בקשה למתן סעד זמני. בו ביום נתן בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ע' שחם) צו ארעי המונע את הפעלת צו הסגירה.

4. ביום 9.11.2016 החליטה ועדת הערר לדחות את ערר המשיבה. זאת מן הטעם שהמשיבה לא הייתה ערוכה מן הבחינה הפדגוגית במועד הגשת הבקשה לקבלת רישיון ובמועד בחינתה. נקבע כי:

"הממצאים בענייננו מלמדים, כי העוררת [המשיבה] לא הייתה ערוכה כלל ברמה הפדגוגית, בעת הגשת הבקשה לרישיון ובעת הביקורת הפדגוגית, וכי לא היה לה (באותה העת) את כוח האדם המקצועי (הניהולי והפדגוגי) הנדרש לשם ביצוע ההיערכות הפדגוגית הנדרשת [...] העוררת [המשיבה] לא החלה בהיערכות הפדגוגית עד לחודש יוני 2016 לערך, עת החלה המנהלת החדשה בעבודתה. התנהלות זו מעידה על חוסר מקצועיות של הצוות המקים ועל חוסר מוכנות ניהולית ופדגוגית בעת הגשת הבקשה לרישיון ובמועד הביקורת הפדגוגית" (שם).

           בשולי ההחלטה צוין כי המבקשים יוודאו כי לכל תלמידי בית הספר יש מענה חינוכי חלופי. על החלטה זו הגישה המשיבה ערעור מינהלי, שטרם נקבע בו דיון לעת הנוכחית.