בר"ם 5476-15 פלונית ואח' נ' רשת מנהל מקרקעי ישראל ואח'

           בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (כב' השופט י' אברהם) שבה נדחתה בקשת המבקשים לעכב ביצועו של פסק דין שבו נדחתה עתירתם לבטל החלטה של ועדת המכרזים ברשות מקרקעי ישראל לפסול הצעה שהגישו במכרז להקצאת מגרשים.

תמצית העובדות הצריכות לעניין

1. ביום 29.10.2014 פרסמה רשות מקרקעי ישראל, היא המשיבה 1 בבקשה לפנינו (להלן: המשיבה 1), מכרז לשיווקם של 10 מגרשים לבנייה עצמית לבני המקום שהם מחוסרי דיור בישוב בעיינה-נוג'דאת (להלן: המכרז). יוער כי עשרת המגרשים שעמדו למכרז אינם זהים והם נבדלים זה מזה במספר יחידות הדיור שניתן לבנות בכל אחד מהם. על פי תנאי המכרז כפי שפורטו בחוברת המכרז, חולקו המציעים לשלוש קבוצות: קבוצה א' שבה התמודדו מציעים שהם נכי צה"ל או נכים כלליים (להלן: קבוצה הנכים); קבוצה ב' שבה התמודדו מציעים ששירתו שירות מלא בכוחות הביטחון; וקבוצה ג' שבה התמודדו כל המציעים שלא נכללו בקבוצה א' או ב' (להלן: קבוצה ג'). בצד החלוקה לקבוצות קבע המכרז כי הזוכה בכל אחת מהקבוצות יבחר על פי הגרלה בכפוף לסדרי קדימות שפורטו לגבי הקבוצות השונות; וכי המגרש הראשון יבחר על ידי זוכה מקרב קבוצת הנכים שלה הוקצה מגרש אחד (יצוין כי מן החומר שלפנינו לא ברור כיצד חולקו יתר המגרשים הנותרים בין הקבוצות ב' וג'). עוד נקבע כי לאחר שיבחר המגרש הראשון, יבחר מגרש על ידי הזוכה הראשון בקבוצה ב' וכן הלאה.

2. המבקשים, כולם בני משפחה אחת, הגישו הצעה במכרז מסגרת קבוצת הנכים נוכח נכותה של המבקשת 1. ביום 28.1.2015 פתחה ועדת המכרזים במשיבה 1 (להלן: ועדת המכרזים או הוועדה) את המעטפות ומצאה כי המבקשים לא צירפו להצעתם "תצהיר מחוסר דיור" עבור המבקשת 1 כמתחייב על פי תנאי המכרז. בהמשך לכך, ביום 3.2.2015 שלחה המשיבה 1 למבקשים הודעה על פסילת הצעתם (להלן: הודעת הפסילה) שהתקבלה אצל המבקשים ביום 7.2.2015. ביום 22.3.2015 הוגרלו המגרשים על ידי ועדה ציבורית והודעות הזכייה נשלחו לזוכים למחרת היום, ביום 23.3.2015.

3. בנקודה זו ראוי לעמוד על גרסת המבקשים – השנויה במחלוקת בינם לבין המשיבה 1 – בנוגע להשתלשלות העובדתית החל מיום 7.2.2015, אז התקבלה אצלם הודעת הפסילה, ועד ליום 26.3.2015 אז הגישו המבקשים עתירה לבטל את החלטת הוועדה לפסול את הצעתם. לטענת המבקשים, תצהיר מחוסר הדיור הנדרש עבור המבקשת 1 הוגש על ידם כנדרש עת הגישו הצעתם למכרז. לראייה, טענו המבקשים כי אל הודעת הפסילה צורפו גם כל המסמכים שהוגשו על ידם ואלה כללו את התצהיר האמור. עוד נטען כי ביום 9.2.2015, סמוך לאחר קבלת הודעת הפסילה, ניגש בא כוחם של המבקשים, עורך הדין ג'ראיסי, למשרדי המשיבה 1 והגיש פעם נוספת את כל מסמכי המכרז לרבות את תצהיר מחוסר הדיור עבור המבקשת 1. לטענת המבקשים, המסמכים התקבלו על ידי המשיבה 1 והם הניחו כי הצעתם חזרה להתחרות במכרז. לפיכך, רק ביום 23.3.2015 עת התבררו תוצאות המכרז הסופיות הבינו המבקשים כי עליהם לפעול ולהגיש עתירה מינהלית. לעומתם, מציגה המשיבה 1 גרסה שונה בתכלית. לטענתה, המבקשים לא צירפו להצעתם המקורית תצהיר מחוסר דיור כנדרש ולכן היה מקום לפסול את הצעתם. את טענתה זו תמכה המשיבה 1 בפרוטוקול ועדת המכרזים שנרשם ב"זמן אמת", מיד לאחר פתיחת המעטפות, שבו צוין כי תצהיר מחוסר הדיור עבור המבקשת 1 חסר. עוד לגרסת המשיבה 1 מאז התקבלה הודעת הפסילה בידי המבקשים ועד להגשת העתירה על ידם המבקשים לא עשו דבר ושקטו על שמריהם. בעניין זה הודגש כי אין כל אינדיקציה כי אכן הוגשו מסמכי המכרז פעם נוספת ביום 9.2.2015 כפי שטענו המבקשים.

ההליך לפני בית המשפט לעניינים מינהליים

4. כאמור לעיל, ביום 23.3.2015 נודעו תוצאות המכרז. שלושה ימים לאחר מכן, ביום 26.3.2015, עתרו המבקשים לבית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת בבקשה לבטל את החלטת ועדת המכרזים מיום 28.1.2015 לפסול את הצעתם. עוד באותו היום נעתר בית המשפט (כב' השופט י' אברהם) לבקשת המבקשים למתן צו ארעי במעמד צד אחד שלפיו לא יוכרז הזוכה במכרז. ואולם, לאחר שהתקבלו תשובות המשיבים והסתבר כי תוצאות המכרז נודעו כבר ביום 23.3.2015 הורה בית המשפט ביום 13.4.2015 על ביטול הצו הארעי. בהמשך ההליך, ביום 16.4.2015, ניתן צו ארעי להקפאת הליך שיוך המגרשים, בכפוף להפקדת ערבויות שונות על ידי המשיבים שפורטו בהחלטה. ביום 14.5.2015 הורה בית המשפט כי הצו הארעי יעמוד בתוקפו עד להכרעה בעתירה (להלן: צו הביניים). בנמקו החלטה זו ציין בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים שכן לו יוקצו המגרשים ותחל הבנייה, יהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו ולהקצות למבקשים את המגרש הרצוי להם; בעוד שמנגד, נזקיהם של המציעים האחרים הוא מוגבל וניתן לפיצוי כספי. עוד צוין בהחלטה כי נמצא שבמסגרת אותו המכרז שלחה המשיבה 1 הודעות פסילה שנמצאו בדיעבד כבלתי מוצדקות גם למציעים אחרים, דבר שיש בו כדי לסתור לכאורה את חזקת התקינות המינהלית.

5. בסופו של דבר, ביום 8.7.2015 דחה בית המשפט את העתירה על הסף מחמת השיהוי שנפל בהגשתה (להלן: פסק הדין). נפסק כי מאז שהתקבלה הודעת הפסילה אצל המבקשים ביום 7.2.2015 ועד ליום הגשת העתירה ביום 26.3.2015 חלפו 47 ימים, העולים בנסיבות העניין כדי שיהוי ניכר ובלתי סביר. עוד נקבע כי טענת המבקשים שלפיה הגישו את מסמכי המכרז פעם נוספת ביום 9.2.2015 לא הוכחה די צרכה; וכי אף אם הייתה מתקבלת, לא היה בכך כדי לשנות מן המסקנה שלפיה נפל שיהוי בהגשת העתירה. ביום 15.7.2015, כשבועיים לאחר מתן פסק הדין, פנו המבקשים אל בית המשפט קמא בבקשה שיעכב את ביצוע פסק הדין. ביום 25.7.2015 נדחתה בקשתה בהחלטה קצרה שבה צוין כי "לא שוכנעתי בקיומם של סיכויי הצלחה לערעור".

6. מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי. יוער כי טרם הגשת הבקשה דנן הגיש המבקש לבית משפט זה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין וזו נדחתה ביום 31.7.2015 (כב' השופטת ע' ברון) מן הטעם שטרם הוגש ערעור על פסק הדין עצמו. ביום 9.8.2015 הוגש הערעור ואז הוגשה בקשת נוספת לעיכוב ביצוע. זו נדחתה ביום 10.8.2015 על ידי כב' השופט י' דנציגר משנקבע כי על המבקשים היה לנקוט בהליך של בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט קמא לדחות את בקשתם לעכב את ביצועו של פסק הדין.