אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בר"ם 2814-15 אלדטוב נ' משרד הרישוי ואח'

בר"ם 2814-15 אלדטוב נ' משרד הרישוי ואח'

תאריך פרסום : 31/05/2015 | גרסת הדפסה
בר"ם
בית המשפט העליון
2814-15
31/05/2015
בפני השופטת:
ד' ברק-ארז

- נגד -
המבקש:
שאול אלדטוב
עו"ד אמיר מסארווה
המשיבים:
1. משרד הרישוי
2. משרד הבריאות
3. ועדת ערר של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים

החלטה

 

 

  1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.3.2015 (עמ"נ 15252-12-14, השופטת ת' שרון נתנאל). בפסק הדין נדחה ערעורו של המבקש על החלטתה של רשות הרישוי הפועלת לפי תקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן, בהתאמה: רשות הרישוי ו-תקנות התעבורה) שלא לחדש את רישיון הנהיגה שלו בדרגות D1 (מונית) ו-C1 (משא קל). החלטה זו נבעה מהחלטת ועדת הערר הפועלת לפי תקנה 195 לתקנות התעבורה (להלן: ועדת הערר).

 

  1. המבקש, יליד 1978, מחזיק ברישיון נהיגה מדרגות B (רכב פרטי) ו-C1 החל משנת 1997, והוא בעלים של חברת משאיות ומנופים ואף עסק בנהיגה במשאית בפועל. בשנת 2006 הוא הגיש בקשה לקבלת רישיון נהיגה לרכב ציבורי – מונית ואוטובוס. במסגרת בחינת בקשתו נבדק המבקש במכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן: המכון). חוות הדעת שנערכה בעניינו של המבקש על ידי הפסיכולוגית אירן דיאמנט מצאה כי למבקש יש פוטנציאל אימפולסיבי וקושי במיקוד בשליטה וכן ריבוי עבירות תנועה. בהמשך לכך, ביום 29.10.2006 מצא המכון כי המבקש כשיר לקבלת רישיון נהיגה לרכב משא קל ומונית, אך המליץ שלא להעניק למבקש רישיון נהיגה לאוטובוס עקב אי-התאמה אישיותית לנהיגה בטוחה. ביום 3.1.2007 נבדק המבקש בשנית במכון, בידי הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר, אשר המליץ להעניק לו רישיון נהיגה למונית "עם ביקורת", אך לא רישיון נהיגה לאוטובוס. בעקבות זאת הוציא המבקש רישיון נהיגה למונית.

 

  1. ביום 25.11.2012 נשלחה למבקש הודעה על פסילת רישיונו (לכל סוגי כלי הרכב) למשך תשעה חודשים, בעקבות צבירת 72 נקודות בשל עבירות תנועה בשנים 2012-2008. לאחר שנערך למבקש שימוע, פסילת רישיונו נכנסה לתוקף ביום 21.11.2013. לאחר שהסתיימה תקופת הפסילה נדרש המבקש, על פי הקבוע בתקנה 549(ד) לתקנות, לעבור בדיקה רפואית במכון. ביום 10.12.2014 נבדק המבקש בידי הפסיכולוג הקליני דורון רז אשר מצא כי קיים אצל המבקש ליקוי בהתייחסות לכללים, ובגדר זאת גם לחוקי התנועה ולכן אינו מתאים לנהיגה "מקצועית/ציבורית" כן קבע הבודק כי רמת הסיכון בנהיגה הנשקפת מן המבקש היא גבוהה בכל הנוגע לנהיגה ציבורית. יחד עם זאת, כיוון שפרנסתו של המבקש תלויה ביכולתו לנהוג, המליץ הבודק כי תינתן למבקש הזדמנות להיבדק פעם נוספת. בהמשך לכך, ביום 1.5.2015 נבדק המבקש בידי הפסיכולוגית התעסוקתית אורנע תבור, אשר מצאה כי למבקש ליקוי בהפנמה של נורמות וכללים וקושי בהפקת לקחים, וכי גישתו בכל הנוגע לחוק היא רשלנית ומזלזלת. לכן, המליצה הבודקת שלא להעניק למבקש רישיון נהיגה "ברכב מקצועי" אך לאפשר לו לנהוג ברכב פרטי. ביום 11.5.2014 נשלחה לאגף הרישוי סיכום בדיקת המכון, בה נקבע כי המבקש כשיר לנהוג על רכב פרטי, אך הומלץ שלא לחדש את רשיונו לרכב משא קל ולמוניות. כן נקבע כי המבקש יהיה רשאי להגיש בקשה נוספת לחידוש רשיונו כעבור שנה.

 

  1. המבקש ערר על החלטת המכון, ועררו נדון בפני ועדת הערר שבה חברים שלושה רופאים. ביום 21.9.2014 דחתה ועדת הערר את הערר נוכח ממצאי הבדיקות שנערכו למבקש ונוכח עברו התעבורתי החריג. ביום 5.10.2014 נשלחה למבקש החלטת רשות הרישוי שלא לחדש את רישיונו לרכב משא קל ולמוניות. כן צוין בבקשה כי המבקש יהיה רשאי להגיש בקשה לבדיקות חוזרות במכון החל בחודש ספטמבר 2015.

 

  1. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי ערעור על החלטתה של ועדת הערר, וזה נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי אין ממש בטענתו של המבקש בכל הנוגע להבדלים בין ההחלטה להעניק לו רישיון למונית בשנת 2006 לבין ההחלטה שלא לחדש את רישיונו בשנת 2014. בית המשפט המחוזי הצביע, בהקשר זה, על כך שגם בשנת 2006 נאמר במסקנות הבודקת בעניינו של המבקש כי "נדרשת ביקורת קפדנית", ומכל מקום, כי מאז חלף פרק זמן משמעותי שבו המבקש צבר לחובתו מספר רב מאוד של עבירות תנועה. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי לא נפל כל פגם בהתנהלותם של המכון או ועדת הערר. במסגרת זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי הפסיכולוגים שערכו את הבדיקה בעניינו של המבקש אמנם עשו שימוש במונח "נהיגה מקצועית" שאינו מוגדר בחוק, אך הסביר כי מדובר במונח שמשמעותו מובנת ומתייחס לסוג השימוש ברכב (הסעה בתשלום או הובלת מטענים, להבדיל מנסיעה פרטית), להבדיל מסוג הרכב. כן קבע בית המשפט המחוזי כי לא נפלו פגמים במבדקים שנערכו למבקש. בית המשפט המחוזי ציין, כי בגיליון של ועדת הערר הובאו נימוקים מפורטים ולכן אין לומר כי החלטתה אינה מנומקת כנדרש. בית המשפט המחוזי הוסיף כי ועדת הערר אמנם סברה בטעות כי המבקש צבר 106 עבירות תעבורה בתקופה הרלוונטית, בה בשעה שלמעשה המספר נמוך יותר, אך במישור המהותי היא נתנה דעתה לכך שעבר עשרות עבירות תעבורה שחלקן הגדול מעידות על זלזול בחוקי התנועה וטמון בהם סיכון משמעותי למשתמשים בדרך (כולל אי ציות לתמרורי עצור, נהיגה בניגוד לכיוון התנועה, חציית קו הפרדה רצוף ומעבר צומת באור אדום), כפי שאכן הם פני הדברים. בית המשפט המחוזי קבע כי די בעבירות שעבר המבקש כדי לתמוך בהחלטת הרשות במקרה זה, וכי מדובר בהחלטה סבירה ומידתית.

 

  1. בבקשה דנן טוען המבקש כי עניינו מעורר שאלות משפטיות כלליות, ובמרכזן השאלה האם ניתן לקבל החלטות בעניין רישוי על סמך השימוש במונח "נהיגה מקצועית" שאינו מוגדר בפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה) או בתקנות התעבורה. המבקש טוען בהקשר זה, כי אפילו ניתן להשתמש במונח "נהיגה מקצועית", הרי שאין מקום לכלול בהגדרה זו נהיגה ברכב משא קל. המבקש מדגיש כי שלילת רישיונו משמעותה גדיעת מקור פרנסתם שלו ושל בני משפחתו, ואף הובילה אותו למצב של פשיטת רגל. המבקש אף מעלה טענות נוספות כנגד המבדקים שנערכו לו, וגורס כי ניתן משקל מוגזם לעברו התעבורתי בה בשעה שהממצאים הפסיכולוגיים כלל אינם תומכים באי חידוש רישיונו.

 

  1. לאחר שעיינתי בתגובה על נספחיה, אני סבורה שדינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. ככלל, אמת המידה הנוהגת בכל הנוגע להענקת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" בהליך שבו ההליך החל בטריבונל מינהלי מבוססת על ההלכה הנוהגת לגבי "גלגול שלישי" בהליך אזרחי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982))בהתאמות המתחייבות הנובעות מהתחשבות בטיבו של הטריבונל כערכאה שיפוטית, במידת מומחיותו בנושא הנדון בפניו ובמספר ה"גלגולים" הכללי שעבר ההליך (ראו למשל: בר"ם 2237/11הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "שורקות" נ' גרמנוב, פסקה 13 (23.9.2012); בר"ם 1874/12 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון נ' אנג'ל, פסקה 9 (‏1.5.2012); בר"ם 2498/14 המרכז לאקונומיה בישראל בע''מ נ' עיריית רחובות, פסקה 11 (‏10.6.2014)).

 

  1. בחינת השיקולים שפורטו לעיל במקרה דנן מובילה למסקנה כי אמת המידה שתחול על בקשה מסוג זה היא מצמצמת, שכן היא נסבה על החלטה של רשות הרישוי שהתקבלה על בסיס הכרעתה של ועדת ערר שלה מומחיות מקצועית מובהקת בתחום הרפואי וכל חבריה רופאים (סעיף 55א(ב) לפקודת התעבורה). יצוין בהקשר זה כי סעיף 55(א1) לפקודת התעבורה קובע כי על החלטתה של רשות הרישוי לפסול אדם מלהחזיק רישיון רפואי מטעמים רפואיים שהתקבלה לאחר שניתנה החלטה של ועדת ערר בעניין ניתן לערער לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים בשאלה משפטית בלבד. בהערת אגב אציין כי בעבר לא ניתן היה לכאורה להגיש בקשת רשות ערעור על פסקי דינו של בית המשפט המחוזי בערעורים על החלטות מסוג זה של רשות הרישוי, אולם הקושי האמור תוקן עם ביטולו של סעיף 55(ג) לפקודת התעבורה במסגרת חוק בתי משפט לעניינים מנהליים (תיקון מס' 15), התשס"ה-2005 (ראו גם: בר"ם 3186/03‏ מדינת ישראל נ' עין דור, פ''ד נח(4) 754 (2004) (להלן: עניין עין דור)).

 

  1. הטענות שמעלה המבקש אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. עניינו של המבקש אינו מעורר שאלה כללית המחייבת הכרעה. בסופו של יום, עניינו נבחן על ידי שני פסיכולוגים וכן בפני ועדת ערר המורכבת משלושה רופאים (ששניים מהם הינם פסיכיאטרים). כלל הגורמים הללו התרשמו כי יחסו המזלזל של המבקש אל חוקי התעבורה עלול לסכן את המשתמשים בדרך. לא מצאתי מקום להתערב בקביעות מקצועיות אלה, וממילא דומה כי הן אינן מופרכות כלל וכלל, לנוכח עברו התעבורתי של המבקש. אכן, אין לזלזל בכך שפסילתו של אדם מלהחזיק ברישיון נהיגה עשויה לגרום לו לקשיים של ממש, ודאי כאשר מדובר באדם אשר פרנסתו תלויה ברישיון הנהיגה, כמו בענייננו. יחד עם זאת, האפשרות להחזיק ברישיון נהיגה היא מוגבלת, ובדין נקבעו לה מגבלות במטרה להגן על הציבור מפני נהגים שנהיגתם עלולה לגרום סכנה רבתי לציבור (ראו: עניין עין דור, פסקה 11). אף אין כל מקום לטרוניה מצידו של המבקש בכל הנוגע להבחנה שעורכים המשיבים בין רישיון נהיגה שעניינו הסעת נוסעים או הובלת מטענים לבין רישיון נהיגה פרטי. ברי כי רישיון להסעת נוסעים במונית משמעו מתן אפשרות להסיע אנשים רבים ולהימצא במצב של אחריות לחייהם של אנשים רבים בכל יום. בדומה לכך, רישיון לנהיגת רכב משא המוגדר קל משמעו רישיון לנהיגה במשאית עד משקל 12 טון, ואף זה אינו עניין של מה בכך. הנזק העלול להיגרם כתוצאה מנהיגה לא זהירה במשאית שכזו הוא עצום, ועולה ללא כל ספק על הנזק הכרוך בנהיגה רגילה. אלה הם רישיונות אשר פוטנציאל הסיכון הכרוך בהם הוא גבוה יותר, ולכן המבקשים להחזיק בהם נדרשים לעמוד בדרישות גבוהות יותר. כך לדוגמה, הרף להגדרת נהג כ"שיכור" הוא חמור בהרבה בכל הנוגע לנהגים ברכב ציבורי (ובכלל זאת מונית) או רכב שמשקלו מעל 3.5 טון, לעומת נהג (שאינו צעיר) ברכב פרטי (ראו: סעיף 64ב(א) לפקודת התעבורה).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ