בר-יוסף נ' איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

הנתבעת עתרה בכתב הגנתה להעברת מקום הדיון, מחמת היעדר סמכות מקומית. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 19/12/10, חזרה הנתבעת על טענותיה והתובע הגיש את תגובתו לבקשה .

לטענת הנתבעת, כתב התביעה אינו מגלה סמכות דיון מקומית של בית משפט זה, ואין חולק כי מענה של הנתבעת הינו בעיר פתח תקווה.

התובע טוען, כי זיקתו למחוז הצפון ולבית משפט זה, באה לידי ביטוי במקום בו אירע המעשה שבגינו נתבע הפיצוי, וכן על פי הפרשנות הראויה שיש ליתן להוראת תקנה 3(א(3). תקנה זו מקנה סמכות במקום שנועד לקיום ההתחייבות. כן, נטען כי במדינה קטנה כשלנו, אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה מסוימת מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הנני דוחה את הבקשה.

סעיף 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות) נקבע:

[3](א)תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי

[3]

אחד מאלה:

(1)מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2)מקום יצירת ההתחייבות;

(3)המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4)מקום המסירה של הנכס;

(5)מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים.

חמשת מקומות השיפוט השונים המפורטים לעיל, הינם אלטרנטיביים, ודי בקיומה של אחת מהן, על מנת שהתובע יהיה רשאי להגיש את תביעתו בכל אחד מבתי המשפט להם יש סמכות (רא' ע"א 572/76, יוספן נ' יוספן, פד"י לא(1) 729).

התובע טען, בין היתר, לקיומה של החלופה המנויה בתקנה 3(א)(5) ,שכן הוא נפצע לטענתו בגינת ביתו,שבמושב "שדה אילן" (המצוי בתחום שיפוטו של בית משפט זה).

התביעה מבוססת על עילה חוזית (פוליסת הביטוח), בגינה נתבעים התגמולים בגין ימי אשפוז, שנטען כי התובע נזקק להם , בעקבות פציעתו. אירוע הפציעה המתואר בכתב התביעה מהווה חלק מהרקע העובדתי אשר לטענת התובע מבסס את טענותיו לזכות חוזית לפיצוי על פי הפוליסה, אולם מקום האירוע של פציעתו/פגיעתו הנטענת ,אין בו כדי להקים סמכות מקומית, על פי הפרשנות הנכונה או הראויה לסעיף קטן (5) של התקנה הנ"ל.

באשר לטענה לתחולת תקנה 3(א)(3), ברע"א 6920/94 לוי נ' פוגל, פ"ד מט(2) 731 [1995] נדרש בית המשפט העליון לפרשנות של חלופה זו אודות, "המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות", וכך נאמר:

"הדיבור 'התחייבות' בתקנה 3(א)(3) הוא דיבור עמום המחייב פרשנות ואם אך הדבר ניתן יש להתאימו מבחינת סדרי הדין להוראות הדין המהותי; וכבר היו דברים מעולם שנפסק שהסמכות המקומית נקבעת לפי הוראות הדין המהותי..."

בנסיבות ענייננו, פוליסת הביטוח נעדרת כל התייחסות למקום ביצוע התשלום, במקרה של זכאות המבוטח לתגמולים על פי הפוליסה. סעיף 44(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973, יכול לשמש כ - "הוראת דין מהותי", על פיה, הפיצוי, ככל שייפסק, הינו בבחינת חיוב אשר לא הוסכם על מקום קיומו, שכן הפוליסה כאמור אינה מציינת את מקום התשלום. במקרה כגון דא, התשלום יבוצע במקום מושבו של הנושה – המבוטח.