בר טם מוחמד נ' ירדן אורי

החלטה

1.        מטעם המבקש הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן נגדו ביום 15/12/11 (להלן: "פסק הדין"), ושעל פיו הוא חויב לשלם למשיב פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, פיצוי בגין אי הפרשות לקן פנסיה ולקרן השתלמות, מענק שנתי, דמי כלכלה, דמי מחלה והחזר כספים שנוכו משכר חודש 5/06, בסכום כולל של 95,185 ₪ (קרן נכון ליום 26/6/06), זאת בנוסף לחיובו בתשלום הוצאות האגרה של ההליך, וכן הוצאות שכ"ט עו"ד המשיב בסך של 6000 ₪ .

2.המבקש טען בבקשתו כי הסכומים בגין הפרשות לקרן השתלמות, מענק שנתי, דמי כלכלה, חלק מפדיון החופשה וחלק מפיצוי בגין הפרשות לפנסיה, לא יהיו חלק מהערעור, וכי עיקר הטענות שלו מופנות כלפי קביעות בית הדין בפסק הדין בעניין, זכאות התובע לפיצויי פיטורין, בעניין השכר הקובע, היקף החיוב בפדיון חופשה ואי הפחתת הפרשות בגין פנסיה שהמעביד הפריש עבור התובע לקרן ביטוח מנהלים, מהסכום שנפסק לטובת התובע בגין הפרשה לפנסיה. המבקש טען עוד כי, סיכויי הערעור שלו גדולים, וכי הסכומים שבמחלוקת, בערכיהם הריאליים, מהווים נטל כלכלי עצום שהוא יתקשה לספוג את ההפסד שלהם, אם המשיב יתקשה להחזירם ככל שיתקבל ערעורו, בשים לב לכך, שבמשך חצי השנה האחרונה לעבודת המשיב אצלו, הוא בקש לשלם לו במזומן עקב בעיות כלכליות. המבקש טען עוד כי משמועות שהגיעו לאוזניו, מצבו הכלכלי של התובע עדיין רעוע וכי חברת החשמל ניתקה לו את החשמל וחברת סלקום הגישה נגדו תביעה בגין חוב שהוא חייב לה. לחילופין בקש המבקש לאפשר לו להפקיד את הסכומים שבמחלוקת בקופת בית הדין ו/או להפקיד ערבות בנקאית מתאימה עד להכרעה בערעור, לחילופין לחייב את המשיב בהפקדת ערבות להבטחת השבת הכספים ככל שיתקבל הערעור ו/או ולחייב את התובע להציג תלושי שכר שיוכיחו כי המשיב עובד במקום קבוע ומשתכר בניגוד לידיעת המבקש, ולחילופי חילופין וככל שבית הדין ידחה את הבקשה, מתבקש הוא לעכב את ביצוע פסק הדין עד להחלטת ערכאת הערעור בבקשה לעיכוב ביצוע שתוגש אליה ע"י המבקש, בשים לב שהמשיב כבר פתח בהליכי הוצל"פ ביחס לפסק הדין.

3.ב"כ המשיב התנגד לבקשה וטען כי אין המבקש מראה נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות עיכוב ביצוע. המבקש לא פירט את מצבו הכלכלי ולא את מהות הנטל העצום שלטענתו ייגרם לו, בעודו מסתיר מבית הדין את העובדה שהוא גר בוילה בודדה בקרית טבעון ששווייה מליוני שקלים. עוד נטען כי ביחס למצבו הכלכלי של המשיב, המבקש מסתמך על שמועות תוך התעלמות מהעובדה כי עברו 6 שנים מאז הוא הפסיק לעבוד אצלו. המשיב לא הרים את הנטל המוטל עליו ושמצדיק את עיכוב הביצוע. באשר לסיכויי הערעור נטען כי עיקר טענות המשיב הופנו לעבר קביעות עובדתיות מפורטות ומבוססות על חומר הראיות שהיה בפני בית הדין אשר ערכאת הערעור ממטעת להתערב בהן. המשיב בקש לדחות את הבקשה, ולפסוק לטובתו הוצאות שכ"ט עו"ד בגינה.

4.הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באורח מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימושו. עיכוב ביצוע של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כן כשהמדובר בחיוב כספי (ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ ואח', פ"ד נב(4), 178, 181). בפסיקה נקבעו שני תנאים שבהתקיימם יעכב בית הדין את ביצוע פסק הדין אם לאו: האחד הוא סיכויי ההצלחה של המבקש והשני הוא בחינת הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מאי עיכוב ביצוע הפסק אל מול הנזק שייגרם למשיב אם יעוכב הביצוע (רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', מיום 19.11.2000). כן נפסק כי טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר נכונותו של זה

להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת (ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' דבורה ושמעון מלובנציק, פ"ד לח(4),572).

5.לאחר שבחנתי את הבקשה ונימוקיה ואת התגובה ונימוקיה, ועיינתי שוב בקביעות שבפסק הדין, המסקנה המתבקשת הינה כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, בעיקר מהנימוקים כדלקמן:

א.אין ספק כי מדובר בפסק דין לחיוב כספי. באשר לסכויי ערעור, עיקר טענות המבקש מופנית כלפי הקביעות העובדתיות של בית הדין שהתבססו מן הסתם, על כלל מסכת הראיות שנפרשה בפניו, ומשכך, ובהקשר זה, אין בית דין זה רואה עין בעין עם המבקש, את סיכויי הערעור.

ב. כלל הוא כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו שוקל לצורך ההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, ואילו ביחס למצבו הכלכלי של המשיב, הזוכה, המבקש לא טרח לבסס את טענתו בדבר קיומו של חשש סביר שהמשיב לא יוכל להשיב את הכספים או חלקם ככל שיתקבל הערעור נגדו, ואף לא הונחה על ידו ראשית ראיה לביסוס טענתו בהקשר זה.

ג.בעניין הטענה כי המשיב עובד במזומן ולא בצורה מסודרת מסתמך המבקש על העובדה כי הוא עצמו נדרש לשלם למשיב במזומן בחצי השנה האחרונה לעבודתו, אך מתעלם מכך שעברו כ- 6 שנים מאז.

ד.ביחס לטענות המבקש בדבר התעלמות בית הדין מזכותו לקזז את ההפרשות לגמל שבוצעו עבור המשיב לקרן ביטוח המנהלים מהסכום שנפסק בפסק הדין לטובת המשיב ברכיב זה, נציין כי לא רק שטענת הקיזוז לא נטענה בסיכומי המבקש אלא שלבקשה נשוא דיוננו הוא אף לא טרח לצרף אישור מעודכן בדבר סכום הצבירה לטובת התובע ומהותו, ולא מכתב שחרור של הזכויות לטובת התובע.

6.בנסיבות העניין, צודק ב"כ המשיב כי המבקש לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו ולא הוכיח כי אם ישולם סכום הזכייה על פי פסק הדין, יקשה עליו להיפרע בחזרה מהמשיב, ככל שהערעור שלו יתקבל. כך, גם שקילת שיקולי מאזן הנזק, והעובדה שמדובר בחיוב לתשלום בגין זכויות שהגיעו למשיב מתוקף עבודתו אצל המשיב וסיומה , מטים את הכף לטובת המשיב.

7.סוף דבר –

על סמך כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

 ההוצאות בגין בקשה זו יילקחו בחשבון ע"י ערכאת הערעור.

ניתנה היום, ל' שבט תשע"ב, 23 פברואר 2012, בהעדר הצדדים, ויישלח אליהם מיידית.