בר חסון חב' קבלנית לבנין בע"מ ואח' נ' עיריית אשדוד ואח'

החלטה

הנתבעת שכנגד (להלן: "המבקשת") עתרה לבית המשפט להורות לסילוק על הסף של התובענה שכנגד כפי שהוגשה ב-ת.א 56505-10-12 (להלן: "בקשת הסילוק"), זאת בהתאם לקבוע בתקנה 100 (1) או לתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, מחמת התיישנות, לצד חיוב המשיבה (להלן:"העירייה") בהוצאות משפט.

יצויין כי בד בבד עם הגשת הבקשה, עתרה המבקשת לדחיית המועד להגשת כתב הגנה מטעמה בתביעה שכנגד.

הרקע

במסגרת ההליך העיקרי, הגישה המבקשת תביעה כספית נגד המשיבה לחיובה בתשלום סך של

4,272,511 ₪.

על פי כתב התביעה, המשיבה הפרה את חובתה לשלם למבקשת את יתרת התמורה המוסכמת בגין עבודות גמר שבוצעו על ידי המבקשת במבנה אודיטוריום בבית ספר תיכון מקיף ד' באשדוד (להלן: "מבנה בית הספר").

במסגרת התגוננותה בפני התביעה, הגישה המשיבה תביעה שכנגד שעניינה, דרישה להשבת כספים אשר שולמו מקופת המשיבה – עיריית אשדוד, למבקשת עבור עבודות בניה שהמבקשת ביצעה (להלן:"התביעה שכנגד"). בכתב התביעה שכנגד, טענה העירייה, כי התשלומים ששולמו למבקשת מקופת העירייה, שולמו שלא כדין וכי עצם תשלומם, נגוע לכאורה באי חוקיות, ועל כן, היא זכאית, לטענתה, להשבת הכספים.

טענות המבקשת בבקשת הסילוק -

המבקשת טוענת כי יש לדחות התביעה שכנגד על הסף, שכן, עילת התביעה עליה נסמכת המשיבה – התיישנה, זה מכבר.

נטען כי מרוץ ההתיישנות בן שבע השנים, החל להימנות ממועד היווצרות עילת התובענה, כאשר לשיטת המבקשת, זו נוצרה עת נודע לעירייה, לראשונה, על אי החוקיות הכרוכה בביצוע התשלומים הנ"ל לידי המבקשת. נטען כי למעלה מעשור שנים חלף מאז נודע לעירייה לראשונה על אי החוקיות הכרוכה בביצוע תשלומים אלו למבקשת, זאת עוד בטרם בוצע תשלום ראשון לידי המבקשת.

נטען כי בחודש נובמבר 2002 התקבלה חוות דעתו של היועץ המשפטי במשרד הפנים, זאת במענה לפניית היועץ המשפטי של העירייה ובה הובהר, כי העברת כספים לעמותה לקידום המדעים והאמנויות במקיף ד' אשדוד (להלן:"העמותה"), לצורך מימון עבודות בניית האודיטוריום בבית הספר, תיעשה רק על פי נוהל מתן תמיכות של משרד הפנים. נטען כי לפחות במועד זה ידעה העירייה כי העברת כספים לעמותה, שלא על פי הנוהל המחייב, איננה חוקית. נטען כי על אף חוות דעת זו המשיכה העירייה להעביר כספים לעמותה שלא באמצעות ועדת התמיכות. נטען כי בשלב הנזכר, ידעה העירייה, כי עבודות הבנייה עתידות להתבצע על ידי חברה פרטית.

נטען כי ביום 18.11.02 נחתם חוזה בין המבקשת לבין העמותה לביצוע עבודות הקמת שלד האודיטוריום. נטען כי חוות הדעת הנזכרת קדמה להעברת סכומים כלשהם למבקשת וכי טרם מועד ביצוע התשלום הראשון למבקשת ביום 30.12.02, ידעה העירייה היטב כי תשלום זה אינו חוקי כטענתה.

נטען כי התביעה שכנגד הוגשה בחלוף למעלה מעשר שנים ממועד היוודע הדבר לעירייה במהלכם, זו לא חדלה מהעברת כספים, הגם שידעה כי אלה מועברים לחברה ועל אף שבמהלך השנים, התחדדה עובדת אי החוקיות וגברה ההכרה בקרב נציגי העירייה.

נטען כי ביום 30.12.02 שולם למבקשת תשלום ראשון בגין עבודתה בסך של -120,000 ₪, אשר שולם לחברה מתוך תקציב העירייה באמצעות בית הספר, בהמחאה חתומה על ידי מנהל בית הספר. נטען כי למעט תשלום אחד, כלל התשלומים שהועברו מהעירייה אל המבקשת, שולמו באופן האמור.

נטען כי לכל המאוחר, עם ביצוע התשלום הראשון בפועל ולנוכח האמור בחוות הדעת, המשיבה ידעה על ביצוע תשלום לא חוקי לכאורה, למבקשת. נטען כי הכספים שהוצאו מקופת העירייה הוצאו למטרה מוגדרת וידועה ושולמו למבקשת בגין עבודות שביצעה בנכס עירוני. נטען כי חזקה על העירייה כי כל התשלומים המבוצעים מהקופה הציבורית מצויים בידיעתה, מה גם שתשלומים אלה אינם מתבצעים בפועל, אלא רק לאחר אישורם כדין על ידי הגורם המוסמך לכך שתפקידו לפקח על הוצאותיה.

צוין כי אין מדובר בסכומי כסף מזעריים אלא בהיקף של מיליוני שקלים במצטבר ובכך יש לבסס ולאשש ההנחה, כי סכומים אלו הוצאו מקופת העירייה תוך ידיעה ברורה באשר לזהות הגורם שלו הם שולמו.

הטענה לפיה העירייה לא ידעה ו/או לא היה עליה לדעת בזמן אמת, כי הוצאו כספים מקופתה שלא כדין, לא נשמעה בעבר מפי העירייה, ולא בכדי.

נטען כי מכיוון שהמועד בו נודע לעירייה לראשונה דבר אי החוקיות בביצוע התשלומים למבקשת הינו מועד ביצוע התשלום הראשון, כי אז, בחלוף למעלה מעשר שנים ממועד זה ועד למועד הגשת התביעה שכנגד, התיישנה תביעת העירייה.

נטען כי ישיבת מועצת העירייה בחודש פברואר 2003 מהווה נדבך נוסף בהתנהלותה הקלוקלת של העירייה. נטען כי במסגרת החלטת המועצה הובהר כי הסכם הפיתוח בין העירייה לעמותה בקשר עם העבודות מושא התביעה, מותנה באישור משרד הפנים ובהיעדרו, יקוזזו הסכומים שהועברו לעמותה עבור בניית האודיטוריום מההקצבה השוטפת שבית הספר מקבל מהעירייה. נטען כי בכך נכללה הכרה כי ביצוע התשלומים לעמותה באופן המתואר למצער , אינו נקי מרבב. נטען שבאותה נשימה הוחלט להעביר לעמותה 50,000 ₪. נטען כי כשלושה חודשים לאחר מכן, במאי 2003 הוחלט על אישור תקציב נוסף לעמותה מתוך ידיעה כי תשלום זה יגיע לידי המבקשת אשר ביצעה את העבודות.