בר זוהר ואח' נ' פרוזן ואח'

פסק דין

1.התובעים עותרים לחייב את הנתבעים בנזק שנגרם לרכבם בתאונה מיום 5.3.12.

2.לטענת התובעת 2 (להלן: "התובעת"), בעת שנסעה במעבר הראשי בחניון הגראנד קניון בחיפה בקומה 3- סמוך לכניסה למועדון ההולמס פלייס, הגיחה במפתיע מונית משמאלה, נהוגה ע"י נתבע 1, מאחד המעברים, בלי להמתין ולתת לה זכות קדימה, לא עצרה וחרף נסיונה להאיץ כדי למנוע את התאונה, פגעה בה המונית בחלק השמאלי אחורי של רכבה.

3.הנתבע טוען שהחל בנסיעה כאשר לפתע הגיחה התובעת מאחוריו, האיצה את מהירותה וניסתה להשתחל בין רכבו לבין שפת המדרכה וכתוצאה מנהיגתה הרשלנית, השתפשף רכבה במונית שלו.

4.הצדדים הסכימו לקבל פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.

5.לאחר ששמעתי את הצדדים באריכות, עיינתי בהודעות, בתמונות ובחוות הדעת, מצאתי לקבל את התביעה.

6.אבהיר תחילה כי אין חולק ביחס למיקום התאונה והוא סומן על ידי באיקס בתמונות שסומנו ת/1, כפי שהצביעו שני הצדדים על אותו מיקום.

אבהיר אף כי המיקום והחניון עצמו מוכר לי היטב, בהיותי תושבת חיפה ומכאן אני קובעת על פי ידיעתי השיפוטית כי המקום בו ארעה התאונה מהווה דרך מעבר ראשית בחניון ולדרך זו משתלבות מכוניות מהמעברים הצדדיים והחניות הצדדיות.

7.גרסת הנתבע היא כי ביקש למעשה לבצע פניית פרסה בדרך הראשית לאחר שנכנס מכיוון מנהרות הכרמל. בין אם יצא מאחד המעברים כפי שטוענת התובעת ובין אם היה במעבר הראשי ונסע אחורה וקדימה על מנת לבצע את הפניה של 180 מעלות, הרי שהוא למעשה נהג בכיוון חוצה (90 מעלות) לכיוון הנסיעה המותר בדרך זו, ומשכך אין שום ספק שעליו לתת את זכות הקדימה למי שנוסע ישר קדימה בדרך זו.

8.הנתבע מודה שתמרן אחורה ואח"כ ביקש להשתלב בנתיב הנסיעה ולכן פשיטא הוא שצריך היה להתחיל את נסיעתו קדימה בכיוון החוצה רק כשהנתיב פנוי לחלוטין.

הואיל ואין מחלוקת שהתובעת נסעה באיטיות, הרי שעצם התאונה מלמדת שהוא לא הסתכל ווידא שהנתיב המרכזי פנוי משני הכיוונים, אלא יצא בחוסר זהירות.

העובדה שהתובעת האיצה, אין בה כדי ללמד על התרשלות כלשהי שלה, אלא להיפך, על נסיון להאיץ כדי להמנע מאותה פגיעה, שעה שהיא הבחינה שהמונית נכנסת בפתאומיות לכיוון נסיעתה.

9.בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש להטיל את האחריות על הנתבע ולא מצאתי כי יש להשית אשם תורם על התובעת.

10.אשר לנזק – התובעת הגישה חוו"ד שמאי, חשבונית תיקון ושכ"ט שמאי.

הנתבעת לא ביקשה לחקור את השמאי ואף לא הגישה חוו"ד נגדית, ומשכך גובה הנזקים הישירים הוכח להנחת דעתי בסך 7,676 ₪ (נזק ישיר לפי חוו"ד 5,186 ₪, ירידת ערך 1,710 ₪, שכ"ט שמאי 780 ₪).

אוסיף אף, כי יש לדחות את הנסיון לטעון שחלק מהנזקים לא נוצרו בתאונה זו. טענה זו לא הוכחה ולהיפך, התובעת שהייתה מהימנה בעיני העידה שמדובר ברכב שעובר לתאונה זו לא היו עליו כל פגיעות ונזקים, ומכאן שכל הנזקים שפורטו בחוות דעת השמאי הן מהתאונה מושא התיק.

שאר הנזקים (2,000 ₪) לא הוכחו בגובהם הנטען, ברם מובן שעצם ההזקקות להגיע לבית המשפט, לשכור שרותי עורך דין ולשלם אגרה יוצרת הוצאות.

11.אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים סך 7,676 ₪. בנוסף, ישפו הנתבעים את התובעים באגרה ששולמה לפי קבלות שתומצאנה וישאו בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,000 ₪.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ד, 30 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.