בר זאב נ' סלצקי ואח'

פסק דין

זוהי תביעה בגין נזקים ברכב התובעת, אשר לטענתה נגרמו בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 15.11.10.

התובעת מסרה בעדותה כי נסעה ברכבה מסוג סיריון ברחוב בר יהודה בחיפה, כשמאחוריה נסע רכב מסוג 4*4 שזגזג על מנת לעקוף אותה. בשלב מסוים עקף אותה הרכב מצד ימין. לרכב היה מחובר נגרר אשר פגע ברכבה. היא דלקה אחרי הרכב, שנסע במהירות, וסימנה לו לעצור. שני כלי הרכב עצרו בצד. ברכב הנתבעים נהג נתבע מס' 3 (להלן: "הנתבע"), ואימו, נתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת"), ישבה לצידו. כעבור מספר דקות הגיע אביו של הנתבע, הוא נתבע מס' 1 (להלן: "דוד").

אשר כהן, בן זוגה של התובעת, מסר בעדותו כי הגיע למקום עוד לפני דוד. כשהגיע דוד למקום הוא החל להכחיש את התאונה. ברכבו היה מד אורך והם מדדו את גובה הנגרר לעומת השריטה ברכב התובעת, והייתה התאמה.

הנתבעת מסרה בעדותה כי נסעה ביחד עם הנתבע בשעה 16:15 לערך לכיוון נווה שאנן. מדובר בשעה שבה יש עומס תנועה באותו רחוב. הם נסעו כל העת בנתיב הימני במהירות איטית, שכן לא מיהרו. הם לא חשו פגיעה. לפתע ראו שהתובעת עושה להם סימנים, והיא אמרה לבנה לעצור. לאחר שעצרו היא נתנה לתובעת את פרטיה. הם לא ראו סימני צבע של רכב התובעת על גבי הנגרר. לטענתה לא סטו מנתיב נסיעתם ואין אפשרות שהנגרר יסטה לבד.

בחקירתה הנגדית אישרה הנתבעת כי על רכב התובעת היה סימן של פגיעה.

אציין כי הנתבעת טענה מספר פעמים בעדותה כי לא חשה בחבטה, אך בעיצומה של חקירתה הנגדית מסרה: "יכול להיות שהיא נתנה לנו מכה, נבהלה וחזרה למסלול" (עמ' 6 שו' 17).

הנתבע מסר בעדותו כי בסמוך לשעה 16:15 נהג ברכבו ברחוב בר יהודה. אימו נסעה עימו ברכב. מדובר בשעות עומס. הוא נסע ישר. לטענתו לא קרתה כל תאונה, שכן לא הרגיש שום דבר ואף אימו לא חשה בשום דבר, ואילו הייתה פגיעה לא יתכן שלא היו מבחינים בכך. התובעת ביקשה כי יעצרו בצד הדרך, והם עצרו והחליפו פרטים. הנתבע ציין כי על גבי רכבו לא היו סימני צבע של רכב התובעת.

לאחר ששמעתי את עדויות העדים מעדיפה אני את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע והנתבעת. כאמור לעיל, אישרה הנתבעת בחקירתה הנגדית אפשרות שהתרחשה פגיעה בנגרר מבלי שהנתבעים חשו בכך. בנוסף אישרה הנתבעת בחקירתה הנגדית, כי כאשר עצרו בצד הדרך היו נזקים ברכב התובעת. במצב דברים זה משמעות טענתם של הנתבעים שלא הייתה תאונה הינה כי הנזקים ברכב התובעת היו קיימים עוד לפני מועד האירוע, והיא החליטה לטפול אשמה על הנתבע כאילו פגע בה וגרם לנזקים אלה. לא התרשמתי כי התובעת הינה מתוחכמת ומניפולטיבית כדי לעשות זאת, מה גם שהנזק לרכבה תואם את מנגנון הפגיעה שתארה בעדותה. אוסיף כי כפי שניתן לראות בתמונות הנזק, הפגוש הקדמי של רכב התובעת נעקר ממקומו, ונראה כי לא ניתן היה לנסוע ברכב במצב זה לאורך זמן.

התובעת תבעה את הנתבע ואת הוריו. לא מצאתי כי קיימת עילת תביעה נגד ההורים. לפיכך אני דוחה את התביעה נגד נתבעים מס' 1 ו-2.

הנני קובעת כי על הנתבע לפצות את התובעת בגין נזקיה המפורטים בכתב התביעה, למעט ראש הנזק של כינון הפוליסה שלא הוכח.

אשר על כן הנני מורה כי נתבע מס' 3 ישלם לתובעת סכום של 2,528 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תיקון כתב התביעה (14.7.11) ועד התשלום המלא בפועל.

באשר להוצאות המשפט – הואיל והתביעה הוגשה מלכתחילה נגד נתבעים מס' 1 ו-2 ולא נגד נתבע מס' 3, דבר שהצריך קיום ישיבה נוספת, והואיל ובסופו של יום נדחתה התביעה נגד שני נתבעים אלה, איני עושה צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ב, 11 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.