בר זאב נ' מועצה אזורית גזר ואח'

משיבים 1 . מועצה אזורית גזר 2 . הועדה המקומית לתכנון ובניה גזר ע"י עו"ד שלמה ולדמן 3 . ועד מקומי מושב רמות מאיר 4 . ועד מקומי מושב גני הדר ע"י עו"ד אמיר בירנבאום 5 . ועד מקומי-מושב יציץ ע"י עו"ד מאיה עזריאל - לאוב

פסק דין

העותר, תושב ובעל נכס ביישוב רמות מאיר מבקש שיינתן פסק דין המורה למועצה האזורית גזר, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה גזר ו-ועד מושב רמות מאיר לחסום לתנועת כלי רכב את הדרך המוליכה ממושב רמות מאיר למושב יציץ בהיותה דרך שאינה מוסדרת כדין ואין לה עיגון בתוכנית סטטוטורית (להלן: "הדרך").

העתירה, מתברר, מעוגנת במציאות תכנונית בעייתית שלא ניתן להסדיר אותה באחת.

הדרך הייתה בראשונה דרך עפר בלתי סלולה ששימשה את חקלאי המושבים בסביבה (רמות מאיר, גני יוחנן, יציץ) להגיע אל השדות. בהמשך נסללה הדרך והיא מאפשרת תנועת כלי רכב מכל הסוגים. ניתן באמצעותה להגיע לצירי תנועה עיקריים (כביש 3 וכביש 40).

בעבר, גם לאחר שהדרך נסללה, לא הייתה בה תנועת כלי רכב רבה במיוחד. הדרך שימשה מלבד חקלאים בעיקר לשם קפנדריה (קיצור דרך) בתנועה בין יישובי המועצה האזורית (כמה מאות בתי אב) ולהסעות תלמידים למוסדות החינוך, שאלמלא כן היו נאלצים לעשות דרך ארוכה באופן משמעותי. משעה שנפתח ציר התנועה העוקף את רחובות, הייתה הדרך לנתיב תנועה בנפח גדול למדיי של כלי רכב מכל הסוגים (לרבות משאיות כבדות) המבקשים לעשות קיצור דרך רב בין עורקי תנועה ראשיים.

כיון שהדרך אינה מוסדרת חוקית והיא נעדרת עיגון בתוכניות המתאר השונות, עשויה התנועה המעובה בה להיות מקור לסיכונים שונים; הן סיכוני בטיחות תעבורתית והן מטרדי רעש ומטרדים סביבתיים נוספים.

מציאות זו מחייבת, לכאורה, להורות לנקוט לאלתר בצעדים שיבטיחו את חסימת הדרך. אולם בדיונים השונים שקוימו במסגרת העתירה התברר שיש טעמים פנים-אזוריים העשויים להצדיק את המשך השימוש בדרך לתקופת ביניים סבירה עד להסדרתה החוקית. הטעם העיקרי נעוץ בכך שהדרך חוסכת, במישרין ובעקיפין, משאבים רבים לתושבי המושבים שבאזור. בלעדיה יידרשו נתיבות עקלקלות. כיון שהכול מסכימים שנפחי התנועה הבין-יישובית אינם גדולים ואינם מקימים מטרדי רעש וסיכוני תעבורה גדולים, מתבקש פיתרון שיאחז בחבל משני קצותיו; מצד אחד תישמר המציאות המקיימת את הדרך ומצד שני תימנע התנועה ה"זרה" המרובה בה.

לאחר סדרת דיונים מתמשכת בין הגורמים המעורבים גיבשו המועצה האזורית והוועדה המקומית הצעה להתקנת שער חשמלי בנקודה מסוימת בדרך (דרומית לחממות של רמות מאיר). לגורמים מורשים תהיה אפשרות לפתוח את השער באמצעות שלט רחוק אלקטרוני. ממילא יהווה השער מחסום לתנועה ה"זרה" ובכך יושג פיתרון שהוא בבחינת הרע במיעוטו. המציעות מבקשות של עלויות ההתקנה והתפעול של השער יחולקו באופן שווה בין חמשת הגורמים הקשורים (המועצה האזורית, ועד רמות מאיר, ועד גני יוחנן, ועד יציץ ו-ועד גני הדר).

ועדי המושבים הקשורים (וכן העותר) הביעו הסכמה לפיתרון המוצע. חלקם הוסיפו הסתייגויות שהן בעיקר שלוש אלה: ראשית הובעה התנגדות להשתתפות בהוצאה הכספית; שנית נטען שיש צורך בשני שערים לפחות כדי להבטיח חסימה נאותה של התנועה ושלישית הודגש הצורך להבטיח שהדרך (או תחליף לה) תוסדר חוקית.

ההצעה להצבת שער נבחנה בידי מהנדס התנועה אינג' קובי וטנברג. הוא מסר חוות דעת מפורטת הכוללת הנחיות למיקום השער, הנחיות תכנון והנחיות תפעול. בכלל זה גם הסדרי שילוט, האטת מהירות לפני השער משני הכיוונים, הצבת אמצעים למניעת אפשרויות עקיפה, הסדרים שיאפשרו הסתובבות כלי רכב לאחור וכיוצא באלה.

המהנדס היועץ ציין בחוות דעתו כי התקנת השער מצריכה היתר בנייה מן הוועדה המקומית, אישור מן המשטרה ואישורים נוספים הנדרשים על פי הדין.

ההצעה להצבת שער חשמלי נראית לי פיתרון זמני סביר, שאינו חותר מתחת לפני הצורך לבצע הסדרה חוקית של הדרך (או של דרך במתווה אחר).

אינני רואה צורך לפרט את פרטי ההצעה. במקום פירוט מאומצת חוות דעת מהנדס התנועה והיא תהיה חלק מפסק הדין (בכך אין כדי למנוע מן הצדדים לעתירה להסכים על מיקום שונה של השער ובלבד שיישמרו עקרונות התכנון, ההצבה והתפעול הכלולים בחוות דעת מהנדס התנועה).

התקנת השער צריכה להיעשות בהתאם לדין על פי היתר בנייה ולאחר קבלת אישורים מן הגורמים הרלוונטיים. בעלי ההצעה ציינו כי ייתכן שגורמים שונים (מנהל מקרקעי ישראל, משרד התחבורה, הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה) ירצו להביע דעתם בעניין ההצעה. אין, כמובן, מניעה שהמועצה האזורית תביא את פסק הדין לידיעת אותם גורמים, אולם עליי להעיר כי לא זו בלבד שהגורמים הללו אינם צד לעתירה ולא ביקשו להצטרף כצד לעתירה אלא אף גם זו שגורמים אלה נקטו "שב ואל תעשה" במשך השנים שבהן הדרך קיימת הלכה למעשה ומחדל הפעולה שלהם נמשך גם לאחר שהדרך הפכה מציר נגישות של חקלאים לשדותיהם לעורק תנועה המשמש את הרבים. מכל מקום גורמים אלה עשויים להישמע ככל שהדבר נדרש במסגרת הליכי הוצאת היתר הבנייה.

המועצה האזורית והוועדה המקומית מתבקשות לפעול במהירות ראויה כדי לממש את ההצעה ולהציב את השער. בגדרה של דרישה זו, נראה לי שהבאת הליכי התכנון והביצוע לכלל סיום צריכה להתפרש על פני 4 חודשים לכל היותר.

המועצה האזורית תקיים פיקוח ומעקב אחר ההתנהלות הקשורה בתפעול השער (כדי לוודא תפעול תקין מבלי שמתקיימים פרצות ודרכי עוקף וכדי לבחון אם יש צורך בהתקנת שער נוסף).

בשאלת הנשיאה בעלויות התכנון וההתקנה של השער, נראה לי נכון שתהיה חלוקת נטל בין המועצה האזורית לבין ועדי היישובים הנצרכים לשער. חלוקה כזאת תמנע מצב של "טפילות" (free riding) שבו גורם יוכל להנות מן השער מבלי שייאלץ ליטול חלק בהוצאות הקמתו (משל למי שמתגורר בקומה הראשונה של בית מידות הטוען שאינו זקוק למעלית אך אינו מתנגד להתקנתה על חשבון בעלי הדירות בקומות הגבוהות). אני נכון להניח שהמועצה האזורית היא גוף שתקציבו גדול יותר מזה של כל אחד מן הוועדים היישוביים בתחומה. לפיכך אני מורה שהמועצה האזורית תישא ב-30% מהוצאות התכנון וההתקנה של השער וכל אחד מארבעת הוועדים הישוביים יישא ב-%½17 מן ההוצאה האמורה. המועצה האזורית תישא בהוצאות התפעול השוטפות.

לבסוף עליי לציין שפסק דין זה אינו מהווה הכשרה חוקית או תחליף להכשרה חוקית של הדרך. על מוסדות התכנון לפעול במהירות ובסבירות לשם הסדרת הדרך או להסדרת תוואי דרך אחר במקומה. מובן שסדרי העדיפות בעניין הסדרת דרכים אינם נקבעים בידי המועצה האזורית או הוועדה המקומית. אולם שתי המשיבות הללו צריכות להיות ערות למציאות של דרך "פרטיזנית" המתקיימת בחצריהן. עליהן לנקוט יוזמה להסדרה חוקית של הדבר. לא אוכל לקבוע בעניין זה גבולות של זמן, אולם מחדלי פעולה מצד המשיבות הללו ו"גרירת רגליים" בלתי מוצדקת של מוסדות התכנון והביצוע השונים עשויים להעמיד לבחינה נוספת את ההצדקה לפתרון "השער החשמלי" המוצג בפסק דין זה.

ניתנה היום, י"ג שבט תש"ע, 28 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.