בר ואח' נ' מכבי שירותי בריאות מודיעין

פסק דין

בפני תביעה שעניינה בטענת התובעים לפגיעה בזכות התובעת 1 לפרטיות, במתן מידע רפואי למעסיקתה, מבלי שנחתם כתב ויתור על סודיות. בגין האמור, דרשו התובעים כי הנתבעת תחויב לפצותם בסך 20,000 ₪.

לכתב ההגנה של הנתבעת צורף כתב ויתור על סודיות (להלן – "טופס וס"ר") שנחתם ביום 23.06.11 ע"י התובעת 1 ואשר במסגרתו אישרה, בין היתר, להעביר מידע רפואי למעסיקה, גן "נעימון לטף" (להלן – "הגן"), ועל כן נתבקשה דחיית התביעה.

בפתח הדיון שהתקיים בפני, טענו התובעים, כי כתב ההגנה הוגש באיחור והגיע לידיהם, ערב הדיון בשעה 19:00. נוכח האמור, ועל מנת לשמור על זכויותיהם הדיוניות והמהותיות של התובעים, הוצע להם על ידי ובהסכמת נציג הנתבעת, כי הדיון ידחה, באופן שיאפשר להם ללמוד את כתב ההגנה ולהגיב לו.

התובעים עמדו על קיום הדיון כבר היום. וכך היה.

במסגרת הדיון, העידו בפני התובעת 1, התובע 2, ונציג הנתבעת – ד"ר שלמה משה.

בעדותה, מסרה התובעת, כי כלל לא זכרה שחתמה על טופס וס"ר, וכי הופתעה מאוד לראות העתקו אשר צורף לכתב ההגנה. יחד עם זאת, עמדה על תביעתה, וטענה כי אמנם עפ"י הטופס, ניתן היה להעביר מידע למעסיקה, אך לטענתה הועבר למעסיקתה מידע גם לאחר שהודע לד"ר משה, כי חדלה לעבוד בגן. התובעת 1 הציגה בפני מכתב שנשלח בפקס אל הנתבעת, ובו צוין מועד הפסקת העסקתה.

בעדותו של התובע 2, טען כי תחילה סבר כי לא נחתם טופס ויתור, וכי לאחר שראה את טופס הוס"ר החתום, התייעץ עם עו"ד, אשר ייעץ לו לטעון כי אף אם יש טופס וס"ר חתום, הוא רלוונטי לתקופת ההעסקה ולא לאחריה. עוד טען התובע 2, כי אסור היה לנתבעת למסור את המידע למר איציק אברהם, שהציג עצמו כנציג המעסיק, אף שלא היה כן. בנוסף, טען התובע 2, להתנהלות הנתבעת, אשר הגישה כתב הגנתה באיחור ולא המציאה העתקו לתובעים, עד שאלו פעלו באופן יזום לקבל העתקו.

נציג הנתבעת, אשר אף התנהל אל מול התובעים אישית, מסר בעדותו כי התובעת 1 הגיעה ביום 23.06.11 לבדיקה של רופא תעסוקתי, ובמסגרתה חתמה על טופס ויתור על סודיות. המעסיק ביקש בדיקה חוזרת, אך התובעת 1 סירבה להיבדק, ומכאן השתלשלות העניינים בין הצדדים. עוד נטען, כי כל המידע נמסר למעסיקתה של התובעת 1, וכי מר איציק אברהם אכן היה נציג המעסיקה וכך הוצג על ידה. בנוסף, הוצגו מכתבים שנשלחו אל המעסיקה, בחודש יוני 2011, בחודש ספטמבר 2011 ובחודש אוקטובר 2011, ונטען כי שני המכתבים האחרונים מהווים חזרה על המידע שנמסר במכתב הראשון, היינו לא נמסר למעסיקה מידע חדש כלשהו, וממילא אין מדובר היה במידע רפואי, אלא מידע בדבר ההליכים שהתבצעו בעניינה של התובעת 1 בלבד.

דיון והכרעה:

לאחר שלמדתי טיעוני הצדדים בכתב, עיינתי בראיותיהם ושמעתי עדויותיהם בפני, נחה דעתי כי דינה של התביעה להידחות. ואלו נימוקיי:

ראשית, טענת התובעים העיקרית, אשר היוותה בסיס לכתב התביעה כולו, והיא כי מעולם לא נחתם כתב ויתור סודיות ע"י התובעת, נסתרה. אף התובע 2 בעדותו, ציין מפורשות כי "...לא ידענו על קיומו של הוס"ר שנחתם אצל הרופאה התעסוקתית. על זה התבססה הטענה שלנו."

די היה באמור בכדי להביא לדחיית התביעה.

שנית, באשר לטענה כי הועבר מידע רפואי, לאחר הפסקת העסקתה של התובעת 1, ניתן ללמוד מן המכתבים שהוצגו בפני ע"י נציג הנתבעת והן מן המכתבים שצורפו לכתב התביעה (מיום 15.09.11 ומיום 26.10.11), כי אלו מהווים חזרה בלבד על מידע שנמסרה למעסיקה במכתב מיום 23.06.11. היינו, בכל מקרה לא נמסר מידע חדש, אשר לא היה ידוע כבר למעסיקה, ומכאן - הלכה למעשה - לא הייתה כל פגיעה בפרטיותה של התובעת 1.

שלישית, אני מוצאת כי התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה ולא הוכיחו תביעתם. ובמה דברים אמורים?

טענת התובעים, כי המידע נמסר לגורם שאינו מטעם המעסיק, מר איציק אהרון, לא הוכחה. התובע היפנה לעניין זה לעדות מר אברהם שנמסרה במשטרה במסגרת חקירת תלונה שהוגשה ע"י התובעים. פרט לכך שהעדות לא צורפה במלואה, הרי שמהחלק שכן צורף, ניתן ללמוד כי מר אברהם הצהיר בחקירתו, כי הינו מיופה כוחה של המעסיקה וכי פעל מטעמה.

גם טענת התובעים, שסביר כי הועבר למעסיקה מידע נוסף, נטענת בעלמא ומבקשת להישען על קנה רצוץ, הוא מכתב אשר לכאורה נכתב ע"י המעסיקה בו נכתב כי יש לאחרונה יסוד להאמין שהתובעת מתחלה.

התובעים בחרו שלא לזמן לעדות, בין בעצמם ובין באמצעות צו ביהמ"ש, את המעסיקה ואת מר איציק אברהם, ועובדה זו דינה שתיזקף לחובתם.

מושכלות יסוד הן שעל התובע מוטל נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הכלל ש"המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את העובדות שבבסיס תביעתו, הן את הנזק שנגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע, והן את אחריות הנתבע העולה מאותן עובדות שהוכחו.

בהתאם להלכה הפסוקה, תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות בתביעתו והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על התובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שהם מעלים – שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ותביעתו תידחה.