בר דוד נ' הופנונג

פסק דין

התובע שפני עותר לחייב את הנתבע בפיצויים בגין מחדליים שביצע לטענתו, בכל הקשור להתאמת מכשיר שמיעה שביצע עבורו הנתבע ואשר עקב כך נגרמו לתובע נזקים באוזנו.

התובע הופנה לטענתו, למכון דיבור ושמע בבעלות הנתבע, לשם בדיקת שמיעה והתאמת מכשיר שמיעה. התובע טוען כי למרות שבאזנו קיימת מחלה כרונית המונעת שימוש במכשיר שמיעה, התאים הנתבע מכשיר שמיעה לתובע, התובע נאלץ לשאת בעלויות המכשיר וכמו כן נגרמו לו נזקים באזנו, שבשלם הוא סובל מרעשים וצפצופים. בשל כל אלה מבקש התובע לחייב את הנתבע בסך 25,000 ₪.

לטענת הנתבע, מצבה הרפואי של האוזן אפשר התקנת מכשיר שמיעה באוזנו של הנתבע ומכל מקום התובע התבקש לבחון את המלצת המכון עם רופא אף אוזן גרון מטעמו ורק לאחר קבלת אישור הרופא, נכון היה הנתבע להתאים לתובע מכשיר שמיעה. לטענת הנתבע, מכשיר השמיעה הותאם לתובע עוד בשנת 2006 ומאז ועד לשנת 2009 לא נשמעה כל טענה מצידו, למעט טיפולים שגרתיים במכשיר כמקובל. הטענות כי הנתבע גרם לתובע לנזקים חסרות שחר שכן אין מכשיר שמיעה יכול לגרום לנזקים הנטענים ומכל מקום מדובר בנזקים שהינם תוצאה של הרקע הרפואי של התובע.

הנתבע טען עוד כי בכל מקרה הוא אינו הכתובת לטענותיו של הנתבע במתכונתם שכן בסיומה של הבדיקה שביצע כתב הנתבע: "מומלץ התייעצות רפואית...לשקול צורך ואפשרות לטיפול רפואי...לשקול אפשרות/צורך/רצון לשימוש במכשיר מימין על פי אישור רופא..." (נספח ב' לכתב ההגנה – בדיקה אודיולוגית").

בדיון שהתקיים העיד התובע וחזר על טענותיו בכתב התביעה תוך שהוא מדגיש כי האחראי למצבו הינו הנתבע; הנתבע התאים לו מכשיר שמיעה לאוזן חולה ועקב כך הוציא התובע הוצאות על מכשיר שמיעה שהינו "אבן שאין לה הופכין" בנסיבות שלא היה צריך להתאים לו מכשיר. הנתבע חזר על טענותיו וטען כי מי שאישר את המכשיר הינו הרופא והוא פעל על פי אישור הרופא (ת/).

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפני, אני מחליט לדחות את התביעה.

כפי שהוכח, הנתבע אינו הכתובת לטענותיו של התובע. הנתבע ערך בדיקה בסיומה העביר ממצאים והמלצות לרופאו של התובע; ההחלטה על התאמת מכשיר שמיעה נעשתה על ידי רופאו של התובע, כעולה מת/1, וממילא הנתבע אינו הכתובת לטענות התובע בענין זה.

דין התביעה להידחות אף בשל הטעם שהתובע לא תמך טענותיו בחוות דעת רפואית כלשהי שיכולה היתה לבסס אחריות נטענת כלשהי של הנתבע. התרשמתי כי הנתבע פעל באופן מקצועי ובשים לב להוראות והנחיות הרופא המטפל אליו פנה התובע.

גם בעובדה כי הנתבע עשה שימוש במכשיר השמיעה במשך כ – 3 שנים ללא כל טענה מצידו, יש כדי לתמוך בטענות הנתבע ובדחיית התביעה כאמור.

לאור כל האמור התביעה נדחית. אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ז' ניסן תש"ע, 22 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.