בר-אל נ' קצין התגמולים – משרד הביטחון – אגף השיקום

פסק דין

העתירה

העותר, עמית בר-אל, הוא נכה צה"ל אשר נפצע במהלך מלחמת לבנון השנייה ואיבד את מאור עיניו (להלן: "העותר").

המשיב הוא קצין התגמולים, משרד הבטחון, אגף השיקום (להלן: "המשיב").

המשיב הכיר בצרכיו של העותר לסיוע של מלווה בשכר במשך 8 שעות ביום.

בשנת 2008 הוחלט על שינוי נוהל ליווי נכי צה"ל, כך שלא יועברו עוד כספי ליווי לחשבון הנכה ותחת זאת יועסק מלווה באמצעות חברת כוח אדם בלבד.

מכאן העתירה- העותר מבקש לאפשר לאביו, אדי בר-אל (להלן: "האב") להמשיך לשמש כמלווה הסיעודי שלו מטעמו ולא דרך חברת כוח אדם. עוד מבקש העותר שכספי הליווי יועברו ישירות לחשבונו באמצעות התגמולים להם הוא זכאי מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: "חוק הנכים").

ביום 3.1.11 ניתן צו ביניים על ידי בית משפט זה המורה למשיב להמשיך ולשלם לעותר את דמי הלווי עד למתן החלטה אחרת.

הרקע לעתירה

בחודש נובמבר 2008 התקבלה הנחיית ד"ר דן דולפין (להלן: "ד"ר דולפין"), ראש היחידה לשירותים רפואיים והרופא המוסמך הראשי בעניין ליווי נכי צה"ל (ראה נספח מס' 2 לסיכומי המשיב):

".... 1. נכה אשר קיבל אישור לשעות ליווי, יקבל מלווה באמצעות חברת כ"א בלבד.

2.....

3. בן משפחה מדרגה ראשונה לא יוכל לשמש בשום מקרה כמלווה של נכה צה"ל."

בחודש ינואר 2009 הוציא ד"ר דולפין מכתב הנחייה נוסף (נספח מס' 4 לסיכומי המשיב), בו הוא מפרט את הטעמים העומדים מאחורי החלטה זו. ד"ר דולפין מציין כי "נסיון העבר מוכיח שערוב נושאים משפחתיים וכלכליים, טומן בחובו סכנה לפגיעה במרקם המשפחתי". האחרון הוסיף כי פעמים רבות הבחירה בבן משפחה כמלווה לנכה מקורה בשיקולים כלכליים ועל כן טובת הנכה עלולה להיפגע מכך.

ביום 3.1.10 פנה העותר אל ד"ר נגה בן מנחם (להלן: "ד"ר בן מנחם"), הרופאה המוסמכת המרחבית וביקש להמשיך להעביר את דמי הליווי לחשבונו האישי. לדבריו, העסקת האב דרך חברת כוח אדם תיפגע בו כלכלית, שכן הוא מקבל פיצויי פרישה (ראה נספח מס' 5 לסיכומי המשיב).

ביום 7.1.10 כתבה ד"ר בן מנחם לעותר כי באופן חריג יאושר המשך הליווי על ידי האב, לאחר שזה יירשם בחברת כוח אדם. עוד נאמר במכתב כי לא ניתן להמשיך לשלם את דמי הליווי באמצעות התגמול האישי (נספח מס' 6 לסיכומי המשיב).

ביום 4.3.10 התקיימה פגישה באגף השיקום בה השתתפו העותר, הרופא הראשי המוסמך ד"ר כץ (להלן: "ד"ר כץ") וד"ר בן מנחם (נספח מס' 7 לסיכומי המשיב). מסיכום הפגישה עולה כי העותר הלין על כך שבשל העובדה כי אביו מקבל פיצויי פרישה, תמוסה הכנסתו כמלווה ב-45 אחוזים. בסופו של דבר סוכם כך: "עמית יקבל דמי ליווי לתגמול עד תאריך 15.3.2010 (לרבות סכומים שלא שולמו מאז סוף ינואר) מתוך הבנה שעד תאריך זה יסדיר העסקת מלווה דרך חברת כוח אדם".

ביום 16.3.10 פנה העותר למשיב, הפעם באמצעות בא כוחו, בבקשה לשקול שנית את ההחלטה "השרירותית לבטל את דמי הליווי ששולמו לנכים ולהעבירם דרך חברת כוח אדם". לחילופין ביקש העותר כי המשיב ינמק את החלטתו המנהלית (נספח מס' 8 לסיכומי המשיב).

ביום 24.3.10 כתב ד"ר כץ לעותר כי מתן הליווי באמצעות חברת כוח אדם אינו פוגע בזכויותיו של העותר, שכן הוא ממשיך לקבל את אותו היקף הליווי. עוד ציין ד"ר כץ כי המשיב מחויב לפעול לפי כללי המנהל התקין ועל כן לא ניתן לאשר את המשך העברת דמי הליווי במסגרת התגמולים (נספח מס' 9 לסיכומי המשיב).

טענות העותר