פסק דין
התובע הועסק בנתבעת, כשומר בחנות O&H בקניון בחולון, מיום 1.5.2007 ועד ליום 15.11.2012. לטענת התובע, הועסק באותו מקום עבודה קודם לכן, באמצעות חברת "תבל", החל מיום 11.7.2006.
עבודתו של התובע הסתיימה לאחר שהתייתר הצורך בשירותי השמירה שסיפקה הנתבעת בחנות בה הועסק, עקב התקנת מצלמות אבטחה. התובע טוען, כי בשל כך פוטר מעבודתו אצל הנתבעת ולא הוצעו לו עבודות חלופיות ואילו הנתבעת טוענת כי ביקשה להמשיך להעסיק את התובע במקומות חלופיים והוא סירב.
בתביעתו, ביקש התובע זכויות שונות הנובעות, לטענתו, מתקופת עבודתו ומסיומה. במהלך ההתדיינות בתיק הוגשה הסכמה בין הצדדים ביחס למרבית רכיבי התביעה. להכרעת בית הדין נותרו שתי מחלוקות, האחת, זכאות התובע לדמי חגים. השנייה, נסיבות סיום עבודתו של התובע וכפועל יוצא, זכאותו לתשלום פיצויי פיטורים ופיצוי חלף הודעה מוקדמת.
ביום 12.11.13 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק. התובע העיד לתמיכה בתביעתו ומטעם הנתבעת העידו מר אלון בולדו, סמנכ"ל תפעול בנתבעת ומר ארמונד כהן, מפקח בסניף תל אביב ששימש כמנהלו הישיר של התובע.
דמי חגים
התובע לא הועסק בימי חג בתקופת עבודתו בנתבעת. במהלך תקופת העבודה, שולמו לתובע דמי חגים בסך 290 ₪, בגין שני ימי חג. התובע מבקש דמי חגים בגין 49 ימי חג אשר חלו בתקופת עבודתו, והמפורטים בתצהירו (סעיף 14), המסתכמים לגרסתו בסך 8,784 ₪, לאחר שהופחת הסכום ששולם.
התובע סומך תביעתו על צווי ההרחבה בענף השמירה, משנת 1973, הקובע כי:
"כל העובדים יקבלו חופשה בתשלום ל- 10 ימי החג הבאים...
אם יחולו ימי חג ב- 3 החודשים הראשונים של תקופת הניסיון לא יהיה המעביד במתן חופשת חג בשכר, אלא אם יישאר העובד בעבודה לאחר תקופת הניסיון
יום חג שחל בשבת- ישולם עבורו".
ביחס לימי החג מחודש יוני 2009 ואילך, מסתמך התובע על צו ההרחבה מיום 21.6.2009, שזו לשונו:
"עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (כלומר יום לפני ויום אחרי החג) אלא בהסכמת המעסיק, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג... עובד יומי לא יהיה זכאי לתשלום בגין יום חג שחל בשבת".
טוענת הנתבעת, כי התובע מתעלם מימי חג שחלו בשבת ותובע דמי חגים אף עבור יום האחד במאי שאינו נחשב עוד יום חג. כן נטען, כי התובע נעדר בימים שלפני ושאחרי החג ולפיכך אינו זכאי לתשלום הנדרש, בהתאם לצו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי בענף השמירה, אשר חל על העסקת התובע (סע' 14 לתצהיר מר בולדו, ס"ק א- ד). הנתבעת טענה עוד כי התובע לא פנה אליה בתלונות בהקשר זה בתקופת עבודתו.
התובע השיב לטענות הנתבעת, כי בהתאם לצו ההרחבה בענף השמירה משנת 1973, אשר חל עד לחודש יוני 2009, קיימת זכאות לתשלום בגין 10 ימי חג בשנה, ובכלל זה ימי חג שחלו בשבת. לאחר מכן, נערך החישוב בהתאם ל- 9 ימי חג בשנה, ובהפחתת החגים שחלו בשבת.
עיון ברשימת החגים שפירט התובע בתצהירו, מעלה כי התביעה תואמת את צווי ההרחבה הרלוונטיים, שכן התובע לא כלל ברשימה ימי חג שחלו בשבת, שחלו לאחר שנת 2009. רשימת החגים שצוינו בתצהירו של מר בולדו כחגים שחלו בשבת משנת 2010 (סע' 14 ג) אינה נכללת במסגרת התביעה. כמו כן, התובע פירט את יום האחד במאי כיום חג, עד לשנת 2009 בלבד. לאחר מכן, התביעה נוגעת לתשעה ימי חג בכל שנה.
אשר לטענת הנתבעת כי התובע לא עבד בפועל בימים הסמוכים לימי החגים ולפיכך לא קמה לו זכאות לתשלום, טענה זו נוגעת לימי החג הנתבעים בהתאם לצו ההרחבה בענף השמירה מיום 21.6.2009 בלבד. זאת, שכן כאמור רק בצו ההרחבה האמור נדרשת עבודה בימים הסמוכים לימי החג. דרישה מקבילה אינה מופיעה בצו ההרחבה הקודם, משנת 1973.
בהקשר זה, עלתה השאלה כיצד נקבע סידור העבודה של התובע והאם נדרש התובע לעבוד סמוך ליום חג או שמא היתה היעדרותו בהסכמת המעביד, כלשון צו ההרחבה. התובע העיד בפני, כי:
"ש.איך התבצע סידור העבודה בחנות.
ת.ארמונד או מנהל אחר היה מחליט על סדור עבודה.