ברשדסקי ואח' נ' מועצה אזורית הר חברון ואח'

פסק דין

ביום 31.1.02 התובעים רכשו זכויות בדירת צמודת קרקע המצויה בישוב שני-ליבנה.

הדירה נמכרה לתובעים על ידי כונס נכסים, שמונה על ידי ראש ההוצל"פ ככונס נכסים לדירה בגין חוב של בעלי הדירה הקודמים לבנק.

ביום 30.9.03 ניתן צו על ידי ראש ההוצל"פ המאשר את מכירת הדירה לתובעים. במסגרת הצו שניתן הוכרזו התובעים כקונים של הזכויות בדירה וכן ניתנו צווים המורים לגורמים השונים, לרבות לרשות המקומית ולאגודה השיתופית, לרשום את התובעים כבעלי הזכויות בדירה, כשהן נקיות וחופשיות מכל חוב, עיקול, שעבוד או זכות צד ג' כלשהו, וזאת על פי סעיף 34א' לחוק המכר.

לטענת התובעים, הואיל והם מתגוררים דרך קבע בארה"ב, הרי שאף לאחר ששילמו את מלוא התמורה עבור הדירה, זו לא הועברה לחזקתם.

בשלב מסוים הודיעה האגודה השיתופית שני-ליבנה, כי היא אינה מקבלת את התובעים כחברים באגודה, שכן התובעים אינם מקיימים את התנאים המוקדמים לצורך קבלה כחברי אגודה.

התובעים נקטו בהליך משפטי נגד כונס הנכסים, לביטול הסכם המכר.

כמו כן, התובעים הגישו את התביעה בתיק זה נגד הנתבעת, שהינה הרשות המקומית (להלן – המועצה), וכן נגד האגודה השיתופית שני-ליבנה, מזכיר האגודה השיתופית, ויו"ר ועד האגודה השיתופית (אשר נכללו כנתבעים 1, 2 ו-3 לכתב התביעה).

לטענת התובעים בכתב התביעה, האגודה השיתופית וכן המועצה שלחו הודעות חוב שונות, אשר לא היה להן כל בסיס, והיו מנוגדות לדין, שכן הדירה נרכשה על ידי התובעים כשהיא נקייה מכל חוב.

לטענת התובעים, הם עמדו בפני חתימת הסכם מכר הדירה לרוכש פוטנציאלי (מר מיכאל בן חמו) תמורת סך של 490,000 ₪.

לטענת התובעים בכתב התביעה, הנתבעים (אשר כללו את האגודה השיתופית וממלאי התפקיד בה וכן את המועצה) העלו דרישה בלתי חוקית לקיומו של חוב כלפיהם, ובכך טרפדו את המכירה של הדירה. רוכשי הדירה נמנעו לרכוש את הדירה נוכח חוב הארנונה שהוצג להם על ידי הנתבעים, שלא כדין.

אי לכך, התובעים טוענים כי נגרם להם נזק כתוצאה מכך שהנתבעים מנעו מהם למכור את הדירה בשל העלאת דרישות לתשלומי ארנונה וגרמו לטרפודו של חוזה מכר שעמד להיחתם.

התובעים העמידו תביעתם על הסך של 490,000 ₪, המחיר שעמד לשלם רוכש הדירה.

בהליך שבו נקטו התובעים נגד כונס הנכסים ניתן פסק דין על ידי בית משפט השלום, לפיו נדחתה תביעתם של התובעים.

בפסק הדין שניתן ביום 8.9.09 נקבע, כי אי השלמת העברת הזכויות על שמם של התובעים נובע מקיומם של חובות שפירעונם הינו תנאי לתהליך הרישום. לעניין הטענה לפיה האגודה השיתופית אינה מקבלת את התובעים כחברים בה, ציין בית המשפט כי התובעים מנועים להעלות טענה זו נגד כונס הנכסים, נוכח הצהרותיהם בחוזה המכר, כי בדקו את כל הנדרש לגבי הנכס.

כך נקבע בפסק הדין, כי הגבלות הרישום ובהם הצורך בקבלת הסכמת האגודה השיתופית ניתנים היו לגילוי מראש, דבר שצריך היה להיעשות על ידי התובעים.

לגבי החובות שהוטלו על הבית כלפי הרשויות, בית המשפט קבע כי התובעים אחראים לחובות שנוצרו לאחר מועד קבלת החזקה בנכס, כונס הנכסים אחראי לחובות בתקופת הכינוס והבעלים הקודמים אחראים לחובות שנוצרו קודם למתן צו הכינוס.

התובעים הגישו לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק הדין שדחה את תביעתם נגד כונס הנכסים.

לדיון שהתקיים בערעור בפני בית המשפט המחוזי, התייצבו גם נציגי האגודה השיתופית. במהלך הדיון, הגיעו התובעים ונציגי האגודה השיתופית להסדר פשרה, לפיו האגודה השיתופית תעמיד את החוב כלפיה על סך של 40,000 ₪. עם זאת הודגש, כי על התובעים יהיה להסדיר בנפרד את החוב הקיים למועצה.

בהתאם להסדר האמור, הוסכם על דחיית התביעה שהגישו התובעים נגד האגודה השיתופית ונציגיה (הנתבעים 1, 2 ו-3 בתיק זה).