ברקת נ' אופטיקה הלפרין בע"מ

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לו , לטענתו, כפועל יוצא מאספקת משקפי ראייה על ידי הנתבעת, אשר אינם מתאימים למצב ראייתו.

לטענת התובע ביום 1/6/11 פנה אל חנות הנתבעת בזיכרון יעקב וביצע הזמנה של פריטים שונים ובכלל זה שני זוגות משקפיים. הזמנה זו ביקש התובע לבטל ביום 2/6/11 והנתבעת נעתרה לכך ואף השיבה לו את כספו.

לטענת התובע לאחר ביטול ההזמנה הראשונה , שוכנע על ידי נציגי הנתבעת להזמין משקפי מולטיפוקל במקום משקפי ראייה מסוג ביפוקל בהם עשה שימוש לאורך השנים. לטענת התובע, משסופקו המשקפים ביום 14/6/11 הוא לא הסתגל אליהם ומשכך, ביום 26/6/11 השיב המשקפיים לנתבעת וזו הכינה בעבורו משקפי ביפוקל אשר סופקו לו ביום 13/7/1.

לטענת התובע זמן מה לאחר אספקת המשקפיים האחרונים, החל להרגיש עייפות רבה, כאבי ראש וטשטוש. לטענתו כפועל יוצא מכך פנה מספר פעמים לאופטימטריסט הנתבעת וזה דחה אותו בלך ושוב ובסופו של דבר בדצמבר 2011 שלח את המשקפיים לשינוי של העדשות ביחס לפנים ולעיניים. לטענת התובע, גם השינוי האמור לא הועיל והוא המשיך לחוש באותן בעיות.

לטענת התובע משנואש מהנתבעת פנה לבסוף בפברואר 2012 לחנות אחרת , בה בוצעה לו בדיקת ראייה אשר במסגרת התחוור כי תוצאותיה שונות מהותית מהבדיקה שנערכה לו על ידי אופטימטריסט הנתבעת ולאחר שסופקו לו המשקפיים החדשים התברר כי הם מתאימים לו וכל הסימפטומים מהם סבל נעלמו.

לטענת התובע, הסיבה לכלל נזקיו ובכלל זה לסימפטומים מהם סבל לאורך זמן, אובדן הזמן, עלות המשקפיים החלופיים ועגמת הנפש - הינה בדיקת ראייה שגוייה אשר בוצעה לו על ידי הנתבעת ומשכך, על הנתבעת לשפותו בגין כלל נזקיו בסך כולל אותו העמיד לצרכי התביעה על 9,500 ₪.

הנתבעת מכחישה מכל וכל טענותיו של התובע הנוגעות לקשר סיבתי בין התנהלותה לבין הסימפטומים מהם סבל התובע ולטענתה התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי בפרק הזמן שחלף מהמועד בו בוצעה על ידה בדיקת ראייה לתובע לבין מועד הבדיקה השני (פרק זמן של 7 חודשים) לא חל שינוי במצב הראייה של התובע אשר הוביל לסימפוטמים מהם סבל. הנתבעת מוסיפה ומכחישה את הנזקים הנטענים ולטענתה בחלקם אינם קשורים בקשר סיבתי לנטען ובחלקם הינם מופרזים.

בפתח הדברים אציין כי נקודת המוצא בטיעוני הצדדים וכן בפסק דין זה הינה כי הנתבעת ביצעה לתובע בדיקת ראייה . הנני מוצאת להדגיש נקודה זו באשר התובע אינו מוצא לציין כי אמנם בוצעה לו בדיקת ראיה ובאיזה מהמועדים בהם סר לחנות הנתבעת , בוצעה .

בדיון אשר נערך בפני העידו התובע וכן נציגת הנתבעת.

אציין כבר בשלב זה כי הנתבעת נמנעה מלהעיד לשם תמיכה בטענותיה את העובדים אשר היו בקשר עם התובע ובכלל זה את האופטימטריסט אשר ביצע לו בדיקת ראייה ו/או המוכרת אשר ביצעה את המכירה לתובע והסתפקה בעדותה של נציגה אשר לא היתה בקיאה בעובדות המקרה מידיעה אישית. יחד עם זאת, הנני סבורה כי לא די במחדלה זה של הנתבעת בכדי להועיל לתובע בהרמת הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו.

כך, אמנם עסקינן בתביעות קטנות ואולם, גם בבית משפט זה על התובע להוכיח תביעתו בבחינת המוציא מחברו עליו הראייה. במקרה בפני בראש ובראשונה מוטל על התובע הנטל להוכחת רשלנות של הנתבעת בביצוע בדיקת הראייה- רשלנות אשר לדידו הובילה לאספקת מוצר אשר אינו תקין. הנני סבורה כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת רשלנות כאמור.

לענין זה, אין חולק כי מצב ראייתו של אדם הינו דינאמי וכי לאורך השנים חלים שינויים ביכולת הראייה . נוכח האמור, על מנת שהתובע ירים הנטל המוטל עליו היה עליו להראות כי בנקודת הזמן בה בוצעה לו בדיקת הראייה על ידי הנתבעת מצב הראייה שלו היה שונה מתוצאותיה. אלא,שהתובע לא הביא כל ראייה התומכת באמור . אציין כי התובע הביא מסמך התומך בטענתו ולפיה מאותו מועד בו סופקו לו המשקפיים האחרונים לא חל שינוי בראייתו ואולם, בכך אין בכדי להועיל לו באשר אין בו בכדי לתמוך בכך שלא היה שינוי קודם לכן. בהקשר זה, יתכן שהתובע היה מרים הנטל לו היה מראה כי תוצאותיה של בדיקת הראייה אשר בוצעה לו לאחרונה זהות לתוצאות בדיקה אשר בוצעה לו טרם ביצוע הבדיקה על ידי הנתבעת – דהיינו שבכל פרק הזמן הזה לא חל שינוי במצב ראייתו ואולם, התובע נמנע מלהציג בפני בית המשפט כל תוצאות בדיקת ראייה הקודמות לבדיקה אשר בוצעה על ידי הנתבעת ומשכך, לא ניתן לדעת מה היתה הדינמיקה של שינויי כושר הראייה שלו.

אציין עוד כי במסגרת כתב התביעה טען התובע כי זמן מה לאחר אספקת המשקפיים החל לחוש בסימפטומים האמורים. טענה זו שינה התובע במסגרת עדותו אז טען כי מיד לאחר אספקת המשקפיים חש לא טוב. לענין זה, הנני מוצאת להעדיף גרסתו הראשונה של התובע ולא האחרונה ונוכח האמור הרי שיש ממש בטענת הנתבעת בדבר חלוף זמן בין אספקת המשקפיים לבין הסימפטומים מהם סבל התובע , פרק זמן אשר במהלכו יתכן שאמנם חל שינוי במצב ראייתו.

בנסיבות האמורות בהן התובע לא הרים הנטל להוכחת רשלנות הנתבעת בביצוע בדיקת הראייה – לא הקים התובע הבסיס לתביעתו ומשכך, דין תביעתו להדחות. במאמר מוסגר אציין בשולי הדברים כי דווקא מתוך השתלשלות האירועים כפי שתוארה על ידי התובע ארוכות בכל הנוגע להתנהלות הנתבעת אשר הסכימה לבטל עסקה אשר בוצעה עם התובע פעם אחת ולאחר מכן, הסכימה לספק לו משקפיים מסוג אחר – לפי דרישתו והכל בלא לחייב את התובע בתשלום כלשהו – נמצאתי למדה כי הנתבעת התנהלה תוך שמירה על תודעת שירות גבוהה אשר אף אותה יש להעמיד לזכותה.

סוף דבר – התביעה נדחית. לאחר ששקלתי ולפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ח אב תשע"ב, 06 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.