החלטה
לפני בקשה לביטול פסק דין, אשר ניתן בהעדר התיצבות מטעם הנתבע.
לטענת הנתבע, לא התיצב לדיון היות שלא קיבל זימון, וכן ניהל מו"מ עם הנתבעת במטרה לתקן הליקויים בריהוט מושא התביעה.
בתגובת התובעות צוין, כי הנתבע התקשר לביתן של התובעות לאחר שקיבל ההזמנה לדין, ודרש כי תבטלנה את התביעה. לאחר מכן אף הגיע בסמוך לביתן וניהל עם אחת מהן דין ודברים.
יתר על כן, בתיק בית המשפט אישור מסירה לפיו קיבל הנתבע הזמנה לדין לידיו.
לאור קיומו של אישור המסירה, וכן לאור טענות התובעות, הסותרות, לכאורה, טענת הנתבע כי לא קיבל זימון לדיון, איפשר בית המשפט לנתבע למסור תגובתו עד ליום 20.03.2014.
הנתבע לא מסר תגובה, ומכאן שאינו חולק על קיומו של אישור המסירה ואף על טענות התובעות.
שניים הם התנאים לצורך ביטול פסק דין שניתן בהעדר התיצבות: האחד – הצבעה על הצדק סביר לאי-התיצבות לדיון. השני – הצבעה על סיכויי הגנה טובים בפני התביעה.
ראו ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 397; כן ראו א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית), ע' 343:
ניתן פסק דין כהלכה, יציג לעצמו ביהמ"ש אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות: ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או שלא הגיש הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט. שנית, ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה, מהם סיכויי ההצלחה של הנתבע-המבקש, אם יבוטל פסק הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט.
בחינת שיקולים אלה מן הדין שתיערך תוך שבית המשפט שם לנגד עיניו את חשיבות זכות הגישה לערכאות. ראו רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון.
שני התנאים שצוינו לעיל מצטברים זה לזה.
מן המפורט לעיל עולה, כי לא עלה בידי הנתבע להצביע על הצדק סביר לאי-התיצבותו לדיון - ומכאן שלא הרים הנטל לביסוס התנאי הראשון לביטול פסק דין שניתן בהעדר התיצבות.
אשר לתנאי הנוסף שנקבע בפסיקה לביטול פסק דין – הצבעה על סיכויי הגנה מפני התביעה - הנתבע לא הגיש כתב הגנה ואף לא פירט, בבקשתו, כל טענת הגנה. מכאן, שלא הרים הנטל הנדרש גם לענין תנאי זה.
הוסף לאמור, לכאורה הוגשה הבקשה בחוסר תֹּם לב, משנטען בה, כי כתב התביעה לא הומצא לידי הנתבע, כאשר קיים אישור מסירה בחתימתו. הנתבע אף לא טרח להסביר עובדה זו, כאשר ניתנה לו האפשרות בהתאם להחלטה מיום 05.03.2014 שהועברה לעיונו.
לענין זה ראו דברי כב' ס.נ. השופטת ר. יפה-כ"ץ בהחלטה רת"ק 37170-01-12 אסתיקאר חברה בע"מ ואח' נ' קומא:
אוסיף, בכל הנוגע ל טענת המבקשים, כי יש להיעתר לבקשתם מחובת הצדק ו/או ע" פ דין, ש בעניין זה קבעה הפסיקה, כי יש להבחין בין ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד מתוך חובת הצדק, בשל פגם שנפל בהליך, למשל כאשר אי התייצבות בעל הדין לדיון נבעה מכך שלא הוזמן כדין לדיון, לבין ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד בהעדר הגנה, הנתון לשיקול דעת בית המשפט. אולם, בכל מקרה, על המבקש להראות, כי התנהגותו לא הייתה רשלנית גרידא או היה בה משום יחס מזלזל כלפי חובתו כבעל דין, ולא תמיד יוכל הוא לכפר על מחדליו בתשלום הוצאות, אפילו אם הראה סיכויי הצלחה בהגנתו (ר' ע" א 625/68 מפעל הבניה של הקיבוץ המאוחד ושות' (עבודת חוץ) נ' החברה הדרומית בע"מ , פ"ד כג(2), 721). ומשהמבקשים נתפסו באי אמירת אמת, אותו קשה לכנות "טעות קולמוס", עת ביקשו לבטל את פסק-הדין מחמת אישפוזו של המבקש 3, לאחר שהתברר, כי כלל לא אושפז, הרי שלא הרימו את הנטל להוכיח, כי יש עילה כלשהי לביטול פסק הדין. אכן, היה בסיס לקביעת ביהמ"ש, בנוגע לחשד שמא ניסו המבקשים להוליך את ביהמ"ש שולל בבקשתם, בקשה שלוותה בתצהיר לאימות האמור בה.
משבוצעה מסירה כדין; לא ניתן הצדק כלשהו לאי-התיצבות הנתבע; לא הצביע הנתבע על סיכויי הגנה בפני התביעה – והנתבע אף ניסה, לכאורה, לטוח חול בעיני בית המשפט עת טען, כי לא זומן לדיון כלל - אין בית המשפט רואה לבטל פסק הדין מיום יב' אדר א' תשע"ד – 12.02.2014, אשר עומד בעינו.
המזכירות תודיע.
ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ד, 02 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.