ברקאי נ' מעצ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ

פסק דין

לפני תובענת המבקשים לחיוב המשיבה בפיצויים בגין הפקעת מקרקעין שהיו בחכירת המבקשים.

רקע

הקרקעות שהופקעו מצויות במושב גבעת חן, הצמוד לעיר רעננה, ובמושב כפר מלל, הצמוד לעיר כפר סבא.

הקרקעות שבידי המבקשים הופקעו במסגרת צווים מכוח סעיף 3 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943, במסגרת תכנית תשתית לאומית שעניינה מסילת השרון ודרך 531. צווי ההפקעה נשוא הקרקעות פורסמו בתאריך 12.10.1997 (ק"ת 5856) (להלן: "הכרזה משנת 1997") ובתאריך 16.4.2007 (ק"ת 6578) (להלן: "הכרזה משנת 2007").

עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב שאלת גובה הפיצויים להם זכאים המבקשים בגין ההפקעות. על פי הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים שקיבל תוקף של החלטה ביום 2.11.2009, תחילה תוכרענה המחלוקות המשפטיות ואילו ההכרעה בשאלות השמאיות שיוותרו, ככל שלא יגיעו הצדדים להסדר, תינתן לאחר ההכרעה בפן המשפטי.

ביום 3.3.2011 ניתנה החלטתי ביחס למחלוקות המשפטיות בין הצדדים (להלן: "ההחלטה") בהחלטה קבעתי כללים בקשר לזכות לקבלת פיצויי ההפקעה.בהחלטה זו גם פורטו זכויות המבקשים במקרקעין נשוא ההפקעות והקביעות שם מהוות חלק מפסק דיני זה.

הצדדים הגישו לבית המשפט העליון בקשות רשות ערעור על ההחלטה (רע"א 3586/11; רע"א 3498/11) ובקשות אלו נדחו בהחלטת כב' השופטת נאור מיום 15.6.2011 והתיק חזר לשולחני לצורך פסיקת הפיצויים.

בהתאם לכך, בהחלטה מיום 2.11.2011 קבעתי כי:
"בהסכמת הצדדים אני ממנה את השמאי ... להיות שמאי מכריע מטעם בית המשפט שיכריע בכל השאלות השמאיות שנותרו במחלוקת בתיק זה." (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 21 – 23).

ביום 5.12.2011, מיניתי את השמאי אלי אגמון כשמאי מכריע (להלן: "השמאי").

ביום 19.12.2012 פרסם השמאי אלי אגמון את שומת הפיצויים (להלן: "חוות הדעת").

הצדדים הפנו שאלות הבהרה לשמאי והוא השיב עליהן. ביום 7.11.2013 נחקר השמאי במהלך הדיון בפניי על ידי ב"כ הצדדים.

כעת הגיעה העת לפסוק את שווי פיצויי ההפקעה למבקשים בהתאם לאמור לעיל ובהתאם לעקרונות שנקבעו בהחלטתי מיום 3.3.2011. בטרם אדון ואכריע בטענות הצדדים, מן הראוי לציין לעניין המועד הקובע להערכת גובה פיצויי ההפקעה, כי בהחלטה מיום 3.3.2011, קבעתי: "סעיף 9ב' לפקודת הדרכים, קובע כי הערכת השווי תעשה בתאריך בו יכלה הרשות לתפוס את הקרקע עפ"י פקודה זו, קרי ביום פרסום הצו, לפיכך המועד הנכון להערכת גובה פיצוי ההפקעה, גם לחוכרים חקלאיים תהייה ליום פרסום הצו.". לכן, לגבי ההכרזה משנת 1997 – המועד הקובע הוא 12.10.1997 (קובץ תקנות 5856) ולגבי ההכרזה משנת 2007 – המועד הקובע הוא 16.4.2007 (קובץ תקנות 6578).

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בסיכומים מטעם הצדדים ולאחר שקיימתי דיון במהלכו נחקר השמאי על ידי ב"כ הצדדים, אקבע להלן את גובה הפיצוי לו זכאים המבקשים, תוך דיון בטענות הצדדים והכרעה בהן;

סוגיית ההתערבות בחוות הדעת של השמאי המוסכם;לטענת המבקשים, יש לפסוק את הפיצוי שנקבע בחוות הדעת, בכפוף לתיקון לגבי גוש 6452 חלקה 360; בית המשפט והשמאי המוסכם אפשרו לצדדים לטעון את טענותיהם בפני השמאי, לרבות הפניית שאלות הבהרה וחקירת השמאי, ובית המשפט לא הנחה את השמאי לתקן את חוות דעתו, לכן, על בית המשפט להימנע מהתערבות בחוות הדעת. עילות ההתערבות בחוות דעת מקצועית של שמאי מעריך מצומצמות למקרים חריגים בהם פעל השמאי בניגוד לכללי הצדק הטבעי, תחת השפעה בלתי הוגנת, תרמית או פעולה בחוסר תום לב. לפיכך, יש לדחות את טענות המשיבה הנוגעות לגופה של חוות הדעת. לחילופין, לטענת המבקשים, במידה ויוחלט להתערב בחוות הדעת, מעלים המבקשים השגות לגבי חוות הדעת לגופו של עניין.מנגד, לטענת המשיבה, על בית המשפט להתערב בחוות הדעת לנוכח הטעויות הבאות שנפלו בה; טעויות בנוגע לפרשנות המשפטית שיש לתת לזכויות המוגבלות של האגודה בייעוד "שטח למבני ציבור" (שב"צ); התעלמות ממידע רלבנטי, כגון הוראות הסכם המשבצת והחלטות מינהל; פערים משמעותיים של 57% בין פיצויים אחרים שנפסקו, ממש במקביל לשומה, בגין אותה הזכות – ללא הסבר מתקבל על הדעת; הערכת פיצוי שכלל אין הצדקה לשלמו, כגון פיצוי בגין אובדן רווחיות לשנה מגידולי תות שדה – כאשר הוכח שהייתה ידיעה על ההפקעה שנה טרם ביצועה; פסיקת פיצוי בגין הוצאה שלא נתבעה ושממילא לא הוכחה; קיומה של סתירה פנימית בקשר לגודל של השטחים החקלאיים שכלכלי לעבד. לכן, לטענת המשיבה מדובר בטעויות הנובעות מנושאים שאינם בתחום המומחיות של השמאי (דוגמת הכרעות משפטיות), טעויות גסות וחריגה מסמכות ולכן על בית המשפט לבחון ולהכריע בעצמו האם קביעת המומחה נכונה בסוגיות אלו.לעומת זאת, טענות המבקשים בקשר לחוות הדעת עצמה, אינן מצדיקות התערבות בה היות ומדובר בטענות בתחום מומחיותו של השמאי והן מנוגדות להלכה הפסוקה בדבר היקף ההתערבות של בית המשפט בחוות דעת של מומחה מוסכם.

לאור טענות הצדדים, כאמור, בראש ובראשונה יש לתת את הדעת למסגרת הנורמטיבית בדבר היקף ההתערבות של בית המשפט בחוות דעתו של שמאי מכריע שמונה, כאמור, בהסכמת הצדדים.

בטרם אפנה לדון בטענות הצדדים במקרה הנוכחי, מן הראוי להדגיש כי היקף ההתערבות של בית המשפט בחוות דעתו של השמאי הינו מצומצם. זאת, לנוכח העובדה שמדובר בשמאי שמונה, כאמור, בהסכמת הצדדים.

בע"א 4341/11 יעקב מזרה נ' משה דהן (פורסם בנבו, 31.12.2012) (להלן: "עניין מזרה") חזר בית המשפט העליון על הכללים ביחס להתערבות בהכרעה של שמאי מכריע שמונה בהסכמת הצדדים, כדלקמן: