ברעם נ' טורמאן

החלטה

1.התובע, עו"ד במקצועו, הגיש תביעה כספית כנגד הנתבע.

על פי הנטען בכתב התביעה, נרקמו יחסי חברות בין הצדדים. במסגרת יחסים זו טוען התובע כי הלווה לנתבע בשני מועדים שונים סכומי כסף אותם היה על הנתבע להחזירם בהתאם למוסכם ביניהם.

משלא החזיר הנתבע את סכומי ההלוואות, חרף הבטחותיו, הוגשה התביעה.

2.הנתבע עתר למחיקת כותרת ולהארכת מועד להגשת בקשה לרשות להגן. במסגרת הבקשה והתצהיר התומך בה העלה הנתבע גרסה ולפיה הציע לתובע להיכנס לעסקה בשטחי הרשות הפלשתינאית ולפיה ניתן לרכוש כמות גדולה של מוצרי חשמל שונים במחיר נמוך ומכירתם, תוך הפקת רווחים נאים, משהביע התובע את הסכמתו להצעה זו, נחתמו הסכמי ההלוואה.

הנתבע ממשיך וטוען כי הלכה למעשה הוא והתובע הינם שותפים לעסקה הנ"ל וכפועל יוצא מכך על התובע ליטול על עצמו את חלקו בהפסדים, כפי שהיה זכאי במקרה של רווח.

לשיטת הנתבע, אין הוא חייב כספים לתובע. לחילופין, לשיטתו, יש לחייבו בריבית מיום הגשת התביעה ולא מיום היווצרות החוב.

בתצהירו טוען הנתבע כי לאחר שהסחורה נרכשה היא אוחסנה במחסן באזור אל ראם לשם מכירתה אלא שהמחסן הוצת על תכולתו במעשה נפשע.

3.בחקירתו הנגדית הודה הנתבע כי קיבל מאת התובע את הסכומים הנקובים בכתב התביעה ועוד אישר כי התחייב להחזיר לו אותם.

עוד אישר הנתבע, כי למעט הטענה הכללית כי הוא והתובע היו שותפים הוא לא טרח לפרט בתצהירו מה היו ההסכמות ביניהם ותנאי השותפות.

4.לאחר עיון בחומר ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות.

בהתייחס לעתירה למחיקת כותרת אין בבקשה כל נימוק למחיקת הכותרת. מעיון במסמכי ההלוואה עולה כי המדובר בסכומים מוגדרים הן של הקרן והן של הריבית. כל טענה לגבי גובה הריבית דינה להעלות במסגרת הבקשה לרשות להגן.

לפיכך, אני קובע כי התביעה הוגשה כדין בהליך של סדר דין מקוצר.

אף לגוף התביעה, אין בפי הנתבע כל הגנה. כאמור, הנתבע מודה בקבלת הכספים ובחובתו להחזיר על פי האמור בהסכמי ההלוואה.

הנתבע לא הביא כל ראיה ולו ראשיתה של ראיה לגבי רכישת הסחורה ואיחסונה.

הטענה הינה סתמית וכללית ולא ניתן ללמוד מהו המועד בו אוחסנה הסחורה ומהו המועד בו פרצה שריפה במחסן אשר כילתה את הסחורה. הנתבע אף העיד כי ככל שהיתה שריפה במחסן הוא לא הגיש תלונה במשטרה או בפני כל גורם אחר.

כמו כן, אין לדעת מה היה שווי הסחורה שאוחסנה.

הטענה בדבר קיום שותפות ביניהם אף היא נטענה בצורה כללית ובלתי מבוססת.

הנתבע לא יכול היה ליתן כל מידע על מהות יחסי השותפות, מתי נוצרה ומה היו תנאיה.

נוסח ההסכמים שצורפו לתביעה מדברים על נטילת הלוואה לשם ביצוע עסקה בלבד.