ברעם ואח' נ' טיומקין ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף, בטענה לחוסר סמכות מקומית, ולחילופין להעברת התובענה לבית משפט השלום בתל אביב.

2.בתמצית, התובעים הגישו כנגד הנתבעים תובענה כספית, להחזר של הלוואה שניתנה לחברה מסוימת, כאשר הנתבעים התחייבו להחזירה באופן אישי. לטענת התובעים, הוקצו להם מניות בחברה קשורה, כבטוחה להחזר ההלוואה.

את תביעתם סמכו התובעים על מסמך מיום 29.10.02, נספח ט' לכתב התביעה.

3.טענת ההגנה המרכזית של הנתבעים היא שההלוואה לא הייתה אלא הלוואת בעלים, שהתובעים קיבלו כנגד הקצאת מניות באותה חברה (שבינתיים הפכה לחדלת פירעון).

היחסים בין הצדדים הוסדרו בהסכם מיום 9.2.03, שהתובע 1 חתם עליו בראשי תיבות ואילו התובעת 2 לא חתמה עליו, נספח י"ג לכתב התביעה (להלן: ההסכם).

4. בסעיף 12 להסכם קיימת תנית שיפוט כדלקמן:

"לבית המשפט המוסמך בעיר תל אביב יפו מוקנית סמכות שיפוט ייחודית ובלעדית לדון בהסכם ובכל עניין הקשור והנוגע בהסכם והנובע ממנו, לרבות, מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, פירושו ו/או ביצועו ו/או הפרתו ו/או תוקפו ו/או חוקיותו ו/או ביטולו וכיו"ב."

5.מכאן, הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה על הסף ולחילופין להעביר את התובענה לדיון בבית המשפט המוסמך בתל אביב.

6.אין מקום להתייחס לבקשת הנתבעים לדחייה על הסף, שכן לכל היותר יש להעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך, זאת לפי תקנה 101 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

7.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה שהדין עם הנתבעים, ויש מקום להורות על העברת הדיון לבית המשפט המוסמך בתל-אביב וזאת בכל הנוגע לתובע 1.

8.אין חולק כי התובע 1 חתם על ההסכם.

נספח ט' לכתב התביעה, שעליו התובע מנסה להסתמך, אינו נחזה כלל כהסכם, אלא כהצעה.

זאת ועוד, ההסכם נחתם לאחר אותו נספח ט', ומן הסתם הוא המסמך המחייב האחרון הקיים בין הצדדים.

אין בכך כדי למנוע מהתובעים להעלות טענות כלפי ההסכם, כפי שהם עושים בתגובתם לבקשה, אלא שטענות אלו מקומן בדיון באותו בית משפט מוסמך שקבעו הצדדים. כך קובעת תנית השיפוט עצמה.

אף שורת ההיגיון מחייבת שלא ניתן יהיה לעקוף תנית שיפוט בדרך של העלאת טענות באשר לתוקף ההסכם. לא כל שכן, טענות כפי שמעלים התובעים, שהכרעה בהן לגופו של עניין משמעה הכרעה במחלוקת בתיק. כך גם נקבע בפסיקה, כי הכרעה בנוגע לתוקף תניית שיפוט לא תהיה במסגרת בקשה להעברת הדיון: ב"ש 73/58 שלזינגר נ' קרן החקלאות הפרטית בע"מ, פ"ד יב 1607.

9.הפסיקה קבעה כי רק נימוקים כבדי משקל במיוחד, ובעלי משקל מכריע, יש בהם כדי להביא לכך שבית המשפט לא יאכוף תנית שיפוט ייחודית. בבש"א 57/98 אתר נ' בנק ירושלים, פ"ד נב (3) 481 לא נאכפה תנית שיפוט בעטיה של טענת זיוף. לא זה המקרה שבפניי.

לא זה המקרה שבפניי, כאשר טענות התובעים באשר להסכם נטענות שנים ארוכות לאחר שנחתם, והתובעים מסכימים שההסכם אכן נחתם על ידי התובע. קבלת טענה כזו במסגרת בקשת ביניים אין משמעה אלא ריקון תנית השיפוט מתוכן. זאת, בניגוד לפסיקה שקבעה באופן חד משמעי כי יש לכבד תנית שיפוט ייחודית (ראו גם אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (סיגא הוצאה לאור בע"מ, מהדורה עשירית, תשס"ט – 2009) בעמ' 40).

ולהזכיר, תנית השיפוט קבעה שאף מחלוקת בנוגע לתוקפו של ההסכם – דינה להתברר בבתי המשפט באזור תל אביב.

10.טענתם של התובעים היא כי קבלת הבקשה תביא לפיצול הדיון.