ברנס נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

זהו עררן של שתי אחיות, ברכה טוני ילידת 1937 וברנס לילי ילידת 1932, שנולדו בטריפולי בלוב וגרו שם עם משפחתן בזמן כניסת הגרמנים ללוב. העוררות ביקשו להכיר בהן כנכות לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 ונדחו.

גרסת העוררות על הקורות אותן בתקופת המלחמה –

ברכה טוני

תמצית הצהרתה בפני המשיבה: לאביה היתה חנות בדים, הוא סירב לפתוח אותה בשבת ולכן החרימו לו את הסחורה ואסרו אותו. אחיה של העוררת נכח במקום בזמן החרמת הסחורה והוכה קשות ע"י הגרמנים.

לאחר שהאב נלקח למחנה עבודה בסידי עזאז, האם מתוך פחד ברחה עם ילדיה מטריפולי והם חיו בשדות בתנאים קשים מנשוא. שתי אחיותיה נפטרו ממחלת הטיפוס.

בעדותה אישרה גרסתה הראשונית והוסיפה כי החיילים "סחבו" את אביה מהבית בעת שלקחו אותו למחנה עבודה (עמ' 3 ש' 10).

ברנס ליללה

עוררת זו מבוגרת מאחותה בחמש שנים.

תמצית גרסתה בהצהרה: בהתייחסה לעסקיו של האב אמרה כי הגבילו אותו בהיקף המכירות והמשפחה נותרה ללא פרנסה.

האב נלקח למחנה עבודה ויתר בני המשפחה עזבו את טריפולי מפחד הגרמנים. הם חיו בתנאים קשים ואחת מאחיותיה נפטרה.

העוררת מדגישה את הסבל שנגרם לה בגלל הפסקת לימודיה, הרעב ותנאי המחייה הקשים.

הופעת העוררת בפני הוועדה היתה רצופה טרוניות מצדה, ראה עמ' 3-4 לפרוטוקול.

בנוסף לאמור בהצהרתה, סיפרה כי האב נלקח מהבית למחנה עבודה באלימות קשה: "ריסקו את אבא שלי, לא בצורה אנושית, משכו אותו מהבית שלו בכוח". כמו כן נזכרה כי גם האם הותקפה בבעיטת משום שרצתה לתת לאב כובע.

לעוררת לא היה כל הסבר לשוני המהותי בין גרסתה לגרסת אחותה ולכבישת עדותה לגבי האלימות כלפי הוריה. לשאלת ב"כ המשיבה בעניין זה השיבה: "אני לא יודעת תגידי מה שאת רוצה" (עמ' 4 ש' 27).

דיון

א. שתי העוררות הוסיפו על האמור בהצהרותיהן עובדות המקימות לכאורה עילות נרדפות אך אלה משום מה, למרות היותן משמעותיות ומרכזיות בסיפור הישרדותן, לא נזכרו בהצהרות. דברי העוררות על האלימות כלפי הוריהן מהווים עדות כבושה והאירוע מסופר באופן שונה ע"י כל אחת מהן.

ב. זאת ועוד, לכל אחת מהאחיות גרסה שונה באשר לאירועים המרכזיים בגרסתן וכך למשל: ברכה טוענת כי אביה נאסר משום שלא הסכים לפתוח את החנות בשבת ואחיה הוכה קשות בעת החרמת הסחורה. אירועים אלה לא נזכרים כלל בגרסה של ברנס; האלימות כביכול כלפי האב מתוארת בצורה שונה ע"י שתי העדות והן חלוקות אפילו באשר למספר האחיות שנפטרו כתוצאה מתנאי החיים הקשים אליהם נקלעה המשפחה – לדברי ברכה נפטרו שתיים ואילו ברנס זוכרת רק אחת.

ג. הגרסאות הראשוניות של העוררות אינן מגלות עילת נרדפות ולאור ההתרשמות הבלתי חיובית מעדויותיהן, לא מצאנו לנכון לבסס ממצאים על העדויות.

סוף דבר, אנו דוחים את שני העררים.