ברנופולסקי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפניי ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 ("החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 21.6.2012. הוועדה קבעה את נכותו של המערער על 5% נכות בגין ליקוי אורטופדי.

2.הועדה שבה ודנה בעניינו של המערער בעקבות פסק דין שניתן בהסכמה ביום 19.4.2012 על-ידי כב' הרשמת [כתוארה דאז] ק. כהן בתיק בל 41215-10-11 (להלן – "פסק הדין"). פסק הדין קבע כדלקמן:

 1.עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתתייחס במפורש לממצאי בדיקת אי.אמ.ג'י מיום 19.2.09 ותשקול קביעת נכות נוירולוגית בנוסף לנכות האורטופדית שנקבעה בהתאם לבג"צ פנקס.

2.במידה וישתנה שיעור הנכות כמובן שהוועדה תדון מחדש בנושא הפעלת תקנה 15.

3.כמו כן אף אם לא יהיה שינוי בנכות הרפואית של המערער תפרט הוועדה ותסביר את קביעתה בנוגע לתקנה 15 ותשקול מחדש עמדתה בעניין זה.

4.הוועדה תנמק החלטתה.

התשתית העובדתית

3.המערער, יליד 1967, נפגע בתאונת דרכים בעבודה ביום 7.9.2008 בגינה נגרמו לו פגיעות בצוואר, בגב ובראש.

4.ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה את נכותו של המערער בשיעור 0% נכות.

5.המערער הגיש ערר על החלטה זו לוועדה לעררים. הוועדה לעררים מצאה אצל המערער הגבלה קלה בתנועות הצוואר וקבעה לו בגין כך 5% נכות אורטופדית.

6.המערער הגיש ערעור לבית הדין על החלטת הוועדה (במסגרת תיק בל 41215-10-11) בו ניתן, כאמור, פסק הדין שהורה לוועדה להתייחס לממצאי בדיקת אי.אם.ג'י מיום 19.2.2009 ותשקול קביעת נכות נוירולוגית בנוסף לנכות אורטופדית וכן תדון מחדש בהפעלת תקנה 15.

7.הוועדה לעררים שבה וקבעה את נכותו על 5% בתחום האורטופדי ללא נכות נוירולוגית. את החלטתה, נימקה, כדלקמן:

"הועדה עיינה בפס"ד מיום 19.4.12 ושמעה את טיעוני עו"ד. הועדה עיינה בממצאי EMG 19.2.09. מסקנות בדיקה זו מעידות על רדיקלופתיה כרונית קלה ב- C5 – C6 צד שמאל. ממצאים אלו הינם ממצאים שגרתיים הנמצאים לרוב אצל אנשים רבים בני גילו שאין להם כל תלונה צוארית או נוירולוגית.

בדיקת עזר זו אינה מעלה ואינה מורידה בהערכה הקלינית של הנ"ל ולפיכך אינה מהווה כל ראיה המעידה על פגימה רפואית כלשהיא ובעיקר לא נוירולוגית לפיכך אין בה כדי לשנות את החלטת הועדה המסתמכת על ממצאים קלינים ברורים.

לעניין תקנה 15 – גם לאחר טיעוני עורכת הדין ולאחר ממצאי הבדיקה הועדה בדיעה כי אין כל מקום להפעיל תקנה 15, מה עוד שעובד בעבודה בעלת אופי דומה. מסוגל לעבודתו ערב התאונה"

על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

טענות הצדדים

8.לטענת המערער –הוועדה לעררים אישרה כי בהתאם לתוצאות בדיקת אי.אם.ג'י המערער סובל מרדיקולפתיה כרונית בחוליות הצוואריות C5 – C6 משמאל, אולם יחד עם זאת קבעה קביעה תמוהה ביותר לפיה "ממצאים אילו הינם ממצאים שגרתיים הנמצאים לרוב אצל אנשים רבים בני גילו שאין להם כל תלונה צווארית או נוירולוגית". ב"כ המערער מעלה תמיהה בנוגע לאמרה זו: האמנם נזק עצבי שורשי כרוני בחוליות של הצוואר הם ממצא שנמצא אצל רוב אוכלוסיית בני 45? לטענת ב"כ המערער – מדובר בתיאורה רפואית מופרכת וחסרת בסיס. למעשה, הוועדה מסתפקת באמירה לקונית לפיה הנקז העצבי בצוואר קיים אצל הרבה אנשים. במחדלה זו פעלה הוועדה לעררים באופן שאינו סביר ואינו מלמד על כוונתה הכנה לבדוק ולעמת את ממצאי הבדיקה העצבית עם מצבו הקליני של המערער ולהסביר מדוע חרף תלונותיו בפניה בבדיקה מיום 18.8.2011 על הפרעות תחושתיות בגפיים עליונות ובפנים וקיום הממצא הפתולוגי באי.אם.ג'י אין להעניק לו נכות נוירולוגית.

9.באשר להפעלת תקנה 15 נטען, כי בהתאם לפסק הדין היה על הוועדה בכל מקרה לשקול מחדש את סוגיית תקנה 15 אולם הוועדה לא עושה כן. הוועדה לא התייחסה כלל לעובדות העיקריות שבאו לפניה בקשר להשפעת התאונה על עיסוקו של המערער, הוועדה נמנעה מלבדוק את נתוני ההשתכרות של המערער לפני ואחרי התאונה (טענה הרלבנטית להפעלת תקנה 15).