ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שווק השקמה בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשת התובעת למחיקת התובענה ללא צו להוצאות.

כנגד הנתבעים הוגש כתב תביעה למתן צו מניעה קבוע וסעדים הצהרתיים. על פי הנטען, הנתבעות 2-1 (להלן: "שיווק השקמה") בחרו להשיק באמצעות הנתבעים 8-3 (להלן: "גורי") מותג פרטי חדש בשם "קנייה חכמה" ולמכור בסניפי שיווק השקמה את המוצרים שתחת מותג פרטי זה בניגוד להתחייבות מפורשת שנטלו על עצמן, כלפי התובעת.

לצד התביעה הוגשה בקשה למתן מתן סעד זמני בגדרה התבקש בית המשפט, בין היתר, ליתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבעים לשווק, להפיץ או למכור מוצר תחת המותג הפרטי "קנייה חכמה", בסניפי שיווק השקמה.

לאחר שהוגשה תשובת הנתבעים, התקיים ביום 29.7.2013 דיון בבקשה, במהלך הדיון נחקרו המצהירים על תצהיריהם. לאחר הדיון, הודיעה התובעת כי מוכנה לקבל את המלצת בית המשפט ולמשוך את הבקשה. נוכח האמור הוריתי על מחיקת הבקשה תוך שקבעתי כי "בשלב זה" לא יעשה צו להוצאות. בהמשך הוגשו כלל כתבי הטענות בתיק וההליך העיקרי הוקצה לטיפולי. בסמוך לאחר מכן, ובטרם התקיים דיון בתובענה, הוגשה הבקשה דנא.

לטענת התובעת, נוכח העובדה שלא עלה בידה לקבל סעד זמני, אין טעם לדון בשלב זה בתביעה העיקרית. התובעת, ציינה כי בכתב התביעה התבקש סעד אופרטיבי על דרך של צו מניעה קבוע ואולם, משלא ניתן צו מניעה זמני - "הדבר הנכון ביותר לעשותו הוא למחוק את התובענה". התובעת הוסיפה כי לאחר שתוכל להעריך ולכמת את הנזק הנטען, תוגש תביעה חדשה לפיצויים. בנסיבות אלה, נוכח השלב הדיוני המוקדם בתובענה התבקש בית המשפט שלא לעשות צו להוצאות.

נוכח בקשת התובעת להפסקת ההליכים, ניתן ביום 12.11.2013 פסק דין המורה על מחיקת התביעה תוך שנקבע כי בכפוף לעמדת הנתבעים, לא יעשה צו להוצאות.

בתגובתם, טוענים הנתבעים כי יש להורות על דחיית התביעה חלף מחיקתה זאת כדי שלא ישלל מהם היתרון שהושג במהלך הדיון בבקשה וכן לפסוק לחובת התובעת הוצאות ושכר טרחה ריאליים בגין ניהול ההליך עד כה, בשל ההוצאות הרבות שנדרשו לקיום ההליך.

בתשובתה, טוענת התובעת כי טענות הנתבעים ובקשתם לדחות את התובענה חלף מחיקתה הובאו באופן סתמי ובלתי מנומק. התובעת חזרה על טענתה כי בנסיבות שנוצרו עם דחיית בקשתה לסעד זמני, לא היה מקום להמשיך ולנהל את ההליכים בתובענה למתן צו מניעה קבוע ולעניין ההוצאות טענה כי אין מקום לפסוק הוצאות על הצד הגבוה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי אין מקום לשנות מהחלטתי לעניין מחיקת התובענה. אכן, כפי שנטען על ידי התובעת, טענות הנתבעים לעניין רכישת יתרון דיוני בדבר "השגים משפטיים", הובאו על דרך של אמירה כללית וסתמית, מבלי שהובא פירוט. בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום לקבל את בקשתם לדחיית התובענה. עם זאת, לצד הפסקת ההליכים ומחיקת התובענה, הנני סבור כי יש הצדקה לקבוע תנאי לפיו ההליכים בעניין הסעד הזמני, לאחר שהתקיים דיון מלא בבקשה, יעמדו לפני בית המשפט, אם וככל שתוגש תובענה חדשה, בין הצדדים בגין אותו עניין והנתבעים יהיו רשאים לסמוך על הראיות שהובאו בדיון, בכפוף לקבוע בתקנה 246 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ראו והשוו: רע"א 3771/12 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' יעקב קבודי (8.7.2012)).

לעניין ההוצאות, לאחר שנתתי דעתי להליכים בגדר הבקשה לסעד זמני ולכך, שבסיום הדיון לא נפסקו הוצאות (אף שהבקשה נמחקה), שקלתי את השיקולים הרלוונטיים (בג"ץ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות ייבוא (30.6.2005)) ובשים לב למועד הפסקת ההליכים, בשלב מאוד מקדמי של הדיון בתובענה ולכאורה, מטעמים עניינים (נוכח מחיקת הבקשה לסעד זמני, בשל סיכויי ההליך ובהתחשב בסעד המרכזי בתובענה, שעניינו צו מניעה קבוע), הגעתי לכלל מסקנה כי הגם שיש מקום לפסוק הוצאות, אלא יעשו על הצד הנמוך, בסכום מתון ובשיעור של 20,000 ₪ - מחציתם לשיווק השקמה והמחצית האחרת לגורי.

ניתנה היום, ו' טבת תשע"ד, 09 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.