ברמן נ' מדינת ישראל

פסק דין

בתיק זה נתן מותב זה פסק דין, אשר דחה את תביעתו של התובע לתשלום פיצוי, לאחר שטען כי הנתבעת לא דאגה לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא כנגדו בעקבות הליכים פליליים שננקטו כנגדו. המדובר בצו עיכוב יציאה מהארץ, אשר ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בעקבות בקשה לעיכוב ביצוע, שהגיש התובע.

על פסק הדין שניתן בתיק זה, הגיש התובע בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

בהתאם להסכמת הצדדים, אשר בית המשפט המחוזי נתן לה תוקף פסק דין, נקבע כי התיק יוחזר לבית משפט זה, על מנת לשמוע ראיות בשאלה איזה מן הצווים – נספח א או נספח ד לכתב ההגנה – נשלח לבא כוחו דאז של התובע עו"ד עמי אסנת. נקבע כי התובע רשאי לזמן את עו"ד עמי אסנת להעיד בעניין זה. לאחר שמיעת הראיות, הוטל על מותב זה לקבוע האם וכיצד האמור, משפיע על פסק הדין ובמידת הצורך לשנותו.

נספח א – הנו החלטתה של כב' השופטת נוגה אוהד בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בבקשה לעיכוב ביצוע העונש שהוטל על התובע על ידי בית משפט השלום .

להלן לשון ההחלטה:

"בעניין : עיכוב ביצוע מיום 14.11.2004.

צו כמבוקש, בתנאים:

1. צו עיכוב יציאה והפקדת דרכון מיידי.

2. הפקדת מזומן או ערבות בנקאית בסך של 15,000 ₪.

3. ערבות צד ג' ע"ס 10,000 ₪."

נספח ב' – הנו צו עיכוב היציאה מהארץ כפי שנשלח על ידי מזכירות בית המשפט המחוזי למשטרה לאור החלטת כב' השופטת אוהד .

לאור פסק הדין קיימתי דיון במעמד הצדדים ושמעתי את טענותיהם. בדיון הראשון חזר התובע והודה כי קיבל לידיו את החלטת כב' השופטת נוגה אוהד (נספח א). לדבריו מאחר שהוצא כנגדו צו עיכוב יציאה הארץ על ידי בית משפט השלום, הוא סבר כי אין בהחלטת כב' השופטת אוהד כדי להוציא כנגדו צו נוסף לעיכוב יציאתו. באשר לנספח ד – זה מעולם לא נתקבל אצלו או אצל בא כוחו.

מאחר שבאישור משלוח הפקס שנשלח על יד הפרקליטות למשרד בא כוחו צוין שמו של עו"ד ברקאי אביים, הוריתי על זימונם של שני עורכי הדין.

לדיון הנוסף התייצב עו"ד אביים ברקאי בלבד. זה העיד כי הוא לא ייצג את התובע אשר לא היה מוכר לו. לדבריו שמו מופיע על ייפוי הכוח, בהיותו חלק מעורכי הדין אשר פעלו במשרדו של עו"ד אסנת. העד אישר כי מספר הפקס שצוין על האישור הנו של משרד אסנת. העד לא הכיר את המסמכים- נספח א' ו- ד' שהוצגו לו. לדבריו, המזכירות במשרדו נהגה לערוך מיון של הפקסים המתקבלים ולהעביר כל פקס לעורך הדין הרלבנטי.

מאחר שעורך הדין אסנת לא התייצב לדיון, נקבע התיק לדיון נוסף לצורך שמיעת עדותו.

בדיון האחרון העיד עו"ד אסנת, כי ייצג את התובע בהליכי הערעור. העד לא זכר אם הוא טיפל בבקשה לעיכוב הליכים של התובע באופן אישי, אולם אישר כי ככל הנראה ממשרדו סייעו לתובע .

במהלך שמיעת עדותו, אישר התובע כי על הבקשה לעיכוב הליכים חתם עו"ד אסנת. התובע גם אישר כי את ההחלטה הוא קבל ממשרדו של עו"ד אסנת, אם כי הוא לא זכר ממי.

עו"ד אסנת לא זיהה את החלטת כב השופטת אוהד – נספח א' - אולם אישר כי ידע על עיכוב ההליכים. כשנשאל האם הסביר לתובע את משמעות ההחלטה, הוא השיב כי אין צורך להסביר. לדבריו כתוב בהחלטה בבירור שהוצא צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד התובע. הוא אמר כי התובע הנו אדם אינטליגנטי ולא היה צורך להסביר לו דברים. לתובע היה ניסיון בהליכים משפטיים. העד העיד כי את נספח ד', הוא לא ראה. לדבריו מרגע שהוא יודע על עיכוב היציאה כנגד התובע, הטפסים אינם מעניינים אותו עוד.

לאחר שעיינתי בפסק הדין הקודם שניתן על ידי וכן לאחר ששמעתי את טענות הצדדים והעדויות, לא מצאתי לנכון לשנותו.