ברמאני גולד בע"מ נ' לחיאני

פסק - דין

תובענה שטרית לביצוע חמש המחאות בסכום נומינלי כולל של 25,000 ₪.

1.ההליך והצדדים לו

התובעת אוחזת בחמש המחאות על סך 5,000 ₪ כל אחת (להלן ההמחאות); זמני פירעונן בתאריכים 31.12.2010, 31.1.2011, 28.2.2011, 31.3.2011 ו-30.4.2011. ההמחאות נמשכו על חשבון הנתבע בבנק מזרחי טפחות.

אין חולק על כך שהנתבע משך את ההמחאות ומסר אותן לבנו, ירון לחיאני (להלן ירון), על-מנת שיבצע בהן עסקת ניכיון. כשהיו ההמחאות בחזקתו של ירון הן נשאו את חתימת המושך של הנתבע, את סכומי ההמחאות ואת תאריכיהן [ראו עדות ירון בעמ' 5 לפרוטוקול ש' 29-28].

שם המוטב בכל אחת מההמחאות הוא לורתאן סחר ושרות 2007 בע"מ (להלן לורתאן). לורתאן הסבה את ההמחאות לתובעת, אשר אוחזת בהמחאות המקוריות. התובעת הגישה אותן לביצוע לאחר שההמחאה הראשונה חוללה בשל הגבלת חשבון הנתבע שעליו נמשכו ההמחאות.

הנתבע התנגד לביצוע ההמחאות במלוא סכומן על-יסוד טענות אלה: ראשית נטען שההמחאות אינן סחירות, הן נמשכו על שם לורתאן בלבד וזו לא הייתה רשאית להסב אותן לתובעת. שנית, ארבע מבין ההמחאות לא הוצגו לפירעון וממילא גם לא חוללו באופן שמונע את הגשתן לביצוע. לבסוף, לירון לא ניתנה תמורה עבור ההמחאות באופן שמקים טענה לכשלון תמורה מלא ושולל אחיזה כדין של התובעת בהמחאות. טענות אלה, והן לבדן, עמדו בבסיס ההתנגדות [ראו תצהיר הנתבע מיום 23.1.2012 שהיה לכתב-הגנה על-פי החלטה מיום 12.3.2012]. לנתבע ניתנה רשות להתגונן בגדרו של הסדר דיוני בין הצדדים. התובעת התנגדה להרחבת חזית המחלוקת מעבר לזו שהצטיירה מתוך טענות ההתנגדות [עמ' 2 לפרוטוקול ש' 25].

מטעם הנתבע העידו הנתבע עצמו ובנו ירון. מן העבר השני של המתרס נשמעה עדותו של רמי ברזילי, מנהל לורתאן (להלן ברזילי). השאלות הטעונות הכרעה הן אלה שנמנו לעיל ושעל-יסודן ניתנה לנתבע רשות להתגונן. ההפניות הן לפרוטוקול מיום 28.2.2013 זולת אם צוין אחרת.

2.דיון והכרעה

דין התובענה להתקבל. הנתבע כשל בהוכחת הגנתו, על נדבכיה העובדתיים והמשפטיים כאחד.

א.טענה לכישלון תמורה

טענת הנתבע כי לא ניתנה תמורה עבור ההמחאות נושאת אופי עובדתי מובהק. בעניין זה העדפתי ללא עוררין את ראיות התובעת על-פני ראיות הנתבע. במה דברים אמורים?

1.אין חולק על כך שהנתבע מסר את ההמחאות לבנו ירון כדי שהלה יבצע בהן עסקת ניכיון, וכי ירון אכן מסר את ההמחאות בגדרה של עסקת ניכיון שאותה ביקש לבצע [ראו עדות הנתבע בעמ' 3 ש' 2-1 ועדות ירון בעמ' 4 ש' 25-24].

לתובע בעילה שטרית עומדת חזקת התמורה הקבועה בסע' 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן הפקודה). על הנתבע, שטוען לכשלון תמורה בעסקת היסוד שנקשרה בין ירון לבין מי שלו מסר את ההמחאות, רובץ הנטל להוכיח טענותיו ולסתור את חזקת התמורה. לא עלה בידי הנתבע להרים את הנטל כלל ועיקר.

2.הנתבע אישר שלו עצמו אין ידיעה על-אודות מהלכיו ומעשיו של ירון מרגע בו קיבל לידיו את ההמחאות ואילך. ידיעתו האישית של הנתבע בעניינים הנוגעים למחלוקת מגעת עד לנקודת הזמן בה נתן את ההמחאות לירון. כל אשר התיימר להעיד על-אודות עסקת הניכיון עצמה אינו אלא עדות מפי השמועה ולא ידיעה אותנטית וממשית [עמ' 3 ש' 8-4]. אין מדובר בעדות שניתן לבסס עליה ממצא בדבר כישלון תמורה בעסקת הניכיון.

3.בכל הקשור לטענה כי ההמחאות ניטלו מירון בגדרה של עסקת ניכיון מבלי שהלה קיבל תמורה כספית בעבורן הייתה עדות ירון עדות יחידה כמשמעה בסע' 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש]. עדות יחידה זו לקתה על-פניה בקשיים לא מבוטלים. גרסתו של ירון הייתה כי מסר את ההמחאות למר אבי נחשונוב לשם בדיקתן אלא שאותו נחשונוב נעלם מבלי שהחזיר את ההמחאות ומבלי שמסר לירון תמורה נגדן [סע' 5 ל-נ/2; להלן נחשונוב]. גרסה זו אינה מסתברת בעליל ואינה ראויה לאמון.

לשם בדיקת ההמחאות די היה במסירת העתק צילומי שלהן; אין לראות מה טעם ימסור ירון לבעל-דברו את כל חמש ההמחאות במקורן לשם בדיקתן. ודוק: אף לשיטתו של ירון נועדו להתקיים שתי פגישות על-מנת לממש את עסקת הניכיון: האחת לשם מסירת פרטי ההמחאות לצרכי בדיקתן והשניה לשם העברת תמורת ההמחאות, היה וימצא שבעל-דברו של ירון מוכן להתקשר עמו בעסקת הניכיון לאחר בדיקת ההמחאות. לא עלה בידו של ירון לשכנע שהיה צורך ממשי במסירת חמש ההמחאות במקורן לבדיקה, עובד לביצוע עסקת הניכיון, כל זאת מבלי שהוא יקבל תמורה כלשהי עבורן.

ניכר שירון היה מודע היטב לקשיי גרסתו. על כן סיפר, לראשונה בחקירתו הנגדית, שאותו נחשונוב מסר לו שיק ביטחון שלו בתמורה להמחאות. מדובר בטענה שאין לה זכר בעדותו הראשית של ירון [עמ' 5 ש' 8-1]. אין ספק שאותו שיק ביטחון, ככל שקיים, הוא מסמך מהותי להוכחת טענות הנתבע; היה אפוא על הנתבע להזכיר את דבר קיומו ולהציגו, בין בתצהיר שנתן לתמיכת התנגדותו ובין בראיותיו שהובאו לגוף ההליך. אלא שכזאת לא נעשה. למחדלו של הנתבע, שהינו מהותי בנסיבות העניין, לא ניתן כל טעם. בעל-דין שנמנע מהבאת ראייה רלוונטית אף שביכולתו לעשות כן, חזקה עליו שאילו הוצגה היה בה כדי לחזק דווקא את עמדת יריבו [ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980)]. לגופו של עניין לא מצאתי את טענת ירון על-אודות קיומו של שיק ביטחון ראויה לאמון; עדותו לפני נשאה אופי מתפתל ומתפתח ולא הותירה רושם של עדות כנה ואותנטית.

לו אכן נלקחו מירון חמש ההמחאות מבלי שקיבל תמורה ניתן היה לצפות שימהר להגיש תלונה למשטרה ישראל ויפעל במקביל לביטול ההמחאות שנמשכו על חשבון אביו-הנתבע. דבר מכל אלה לא נעשה. תלונה למשטרה לא הוגשה [עמ' 6 ש' 15-12]; המחאות לא בוטלו. הראשונה מביניהן חוללה באי-פירעון לא בשל מתן הוראת ביטול אלא עקב הגבלת חשבון הנתבע [סע' 10 ונספח ה' ל-ת/1, עדות הנתבע בעמ' 3 ש' 11-9]. אין צורך לומר שכל טענות ירון על-אודות חששו מנחשונוב לא נסמכו על ראיות אלא על שמועות גרידא [עמ' 6 ש' 15-12 ו-נ/2 בסע' 5 סיפא]. לא נעשה על-ידי הנתבע ניסיון לזמן את נחשונוב למתן עדות.

לבסוף, לא למותר לציין שניסיונו של ירון לצייר את נחשונוב כצד שלישי שהוא נטול זיקה ללורתאן, וכמי שהעביר את ההמחאות ללורתאן מבלי שהיה זכאי לכך, נדון לכישלון. בתצהירו ביאר ירון בעניין זה כי הוא מסר את ההמחאות לנחשונוב ואילו נחשונוב העבירן 'כנראה' ללורתאן [נ/2 בסע' 5]. דא עקא, בתצהיר הנתבע שניתן לתמיכה בהתנגדות הובהר שנחשונוב פעל מטעמה של לורתאן וכי ירון התכוון לערוך את עסקת הניכיון עם לורתאן. מדובר בהודאת בעל-דין בדבר טיבו של הקשר בין נחשונוב לבין לורתאן. ניסיונו של הנתבע לצייר מציאות שונה בתצהיר עדותו הראשית, תוך שהוא מתכחש לקשר בין נחשונוב לבין לורתאן, לא יסכון [השוו סע' 8 לתצהיר הנתבע שהיה לכתב-הגנתו וסע' 5 ל-נ/1].