ברלנד נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ - סניף ראשי ואח'

החלטה

בפניי ערעור שהגישה המערערת – החייבת, על החלטות כב' רשם ההוצל"פ נועם רף בתיק הוצל"פ 01-72883-08-3, ממועדים 17.3.11, ו – 23.2.11, וכן על "כל החלטות הביניים בתיק", לפיהן הורה הרשם למשיב 2 (להלן: "כונס הנכסים"), להמשיך בהליכי המימוש של נכס המערערת , לאחר שהליך המכר העצמי לא אושר על ידו.

בד בבד עם הגשת הערעור הוגשה על ידי המערערת בקשה לעיכוב הליכי הפינוי מהנכס אשר נקבעו ליום 24.5.11.

בהתאם להחלטתי מיום 8.5.11, הוגשה תגובת המשיבים לבקשה וכן בקשה למחיקת ההליך על הסף.

בראשית הדברים אציין כי ערעורה של המערערת , כפי שהוגש על ידה, הוגש שלא בהתאם להוראות חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן: "החוק"), וכן לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם – 1979 (להלן: "התקנות") אשר הותקנו על פיו.

כפי שמציינים נכונה המשיבים במסגרת תגובתם, הדרך להשגה על החלטות הניתנות על ידי רשם ההוצל"פ, הינה בדרך של בקשת רשות ערעור, בהתאם לקבוע בהוראת סעיף 80(ב) לחוק. כן קובעת תקנה 119(ה) לתקנות כי בקשת רשות הערעור תוגש בתוך עשרים ימים מיום מתן ההחלטה אם ניתנו בפני הצג המבקש לערער או מיום שהומצאו לו אם ניתנו שלא בפניו.

ואולם, ערעורה של המערערת הוגש ביום 3.5.11, בעוד שההחלטות עליהן היא מבקשת לערער ניתנו במועדים 17.3.11 וכן 23.2.11. ברי כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטות אלה חלף זה מכבר. המערערת אף לא טרחה לצרף לבקשתה בקשה להארכת מועד, כן לא פורטו כל טעמים מיוחדים להארכת המועד. זאת ועוד, המערערת אף טרחה לציין במסגרת ערעורה את המועד בו נתקבלו ההחלטות נשוא הערעור, לידיה.

לפיכך, ובהתאם לאמור לעיל, הנני מקבל טענת המשיבים, לפיה יש לדחות הערעור ולו מהטעם שזה הוגש באיחור, ומבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד ומבלי שפורטו טעמים מיוחדים שיש בהם כדי להאריך המועד. אוסיף לציין כי יש לדחות ניסיונה של המערערת לערער על "כל החלטות הביניים" שניתנו בתיק. החוק וכן התקנות שהותקנו על פיו, אינם מאפשרים ערעור על "אסופת החלטות", אלא שיש להגיש ערעור ו/או בקשת רשות ערעור בגין כל החלטה והחלטה, על פי המועדים הקבועים בחוק ובתקנות.

ואולם, למעלה מן הצורך, ואף שיש לדחות הערעור מאחר שהוגש באיחור כאמור לעיל, אף בחינתו של הערעור לגופו של עניין, הביאני לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור, כמו גם לבקשה לעיכוב הליכי הפינוי.

כפי שעולה מכתבי הטענות המונחים שבפניי על נספחיהם וכן מהחלטותיו של הרשם הנכבד, המערערת שבפניי החליטה על עשיית דין עצמי כאשר נמנעה מקיום החלטותיו של רשם ההוצל"פ. מהמסמכים שבפניי, כמו גם מהחלטות הרשם אשר צורפו כנספחים לתגובת המשיבים עולה כי אישורו של הליך המכר העצמי הותנה על ידי הרשם לאורך כל הדרך בפירעונה של יתרת חוב המערערת למשיב 2 – הוא הנושה המובטח (יתרת המשכנתא הבלתי מסולקת), לרבות פירעונן של הוצאות הכינוס, שכ"ט כונס הנכסים וכן הסדרת תשלומי החובות לנושיה הנוספים של המערערת בתיקים אחרים.

כפי שעולה מכתבי הטענות שהגישה המערערת בעצמה, הרי שאין די ביתרת התמורה שעל רוכשי הנכס עימם התקשרה בהסכם מכר, להעביר לידיה, כדי לכסות כלל חובותיה של המערערת, המפורטים לעיל (יתרת החוב לנושה המובטח, תשלום הוצאות הכינוס ושכ"ט כונס וכן תשלום החובות לנושים הנוספים בתיקים הנוספים). בנקודה זו אציין את העובדה כי המערערת התקשרה בעסקת המכר ואף נטלה לידיה כספי התמורה מרוכשי הנכס מבלי לקבל מראש את אישורו של רשם ההוצל"פ לדבר. כן הגדילה המערערת לעשות כאשר השתמשה בכספים אלו לפי שיקול דעתה בלבד ואף זאת בניגוד להחלטתו של הרשם לפיה ניהול כספי המכירה וחלוקתם יבוצע על ידי כונס הנכסים.(ראה החלטת הרשם מיום 23.2.11).

הנני דוחה טרונייתה של המערערת לעניין עצם חובתו של כונס הנכסים לדאוג לעניינם של הנושים הנוספים. כבר נספק כי על כונס הנכסים שמונה מכוחו של אחד הזוכים, לדאוג לאינטרסים של כלל נושיו של החייב.

אשר על כן, ובהתאם לכל האמור, הרי שבדין קבע הרשם הנכבד כי על כונס הנכסים להמשיך בהליך המימוש.

אשר על כן הנני מורה בזאת על דחיית הבקשה לעיכוב הליך הפינוי הקבוע ליום 24.5.11 , וכן על דחיית הבקשה למתן רשות ערעור, אשר הוגשה שלא כדין בדרך של ערעור.

המערערת תישא בהוצאות המשיבים בערעור בסך 2,500 ₪.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ב אייר תשע"א, 16 מאי 2011, בהעדר הצדדים.