ברלב נ' עירית ירושלים

החלטה

סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, קובע: "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית". בסעיף 40 לבקשה לאישור התובענה הייצוגית, מציע המבקש שני פרטים מתוך התוספת השנייה לחוק, המקנים, לטענתו, סמכות להגשת תובענה ייצוגית במקרה דנן: פרט 5 – "תביעה בעילה הנובעת מזיקה לנייר ערך או ליחידה", ופרט 11 – "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר".

לכאורה, שני מקורות סמכות אלה אינם מתאימים למקרה הנוכחי. עילת התביעה של המבקש – רוצה לומר: "העובדות הדרושות כדי להראות, כי התובע זכאי לתרופה המבוקשת" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 134) – אינה החזקתו במניות בנק לאומי לישראל בע"מ, אלא אי-היותו בעל שליטה בחברה הנ"ל הנתון לתחולת סעיף 8(ג) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992. מאחר שטענת המבקש היא "איני שולט" ולא "הנני מחזיק", לא ניתן לכאורה לראות את עילת תביעתו כנובעת מזיקת ההחזקה שלו במניות כאמור בפרט 5.

מאחר שהמבקש לא שילם למשיבה את חוב הארנונה על פי ההודעה שנשלחה אליו ביום 12.5.13, אף לא ניתן לראותו כמי שמחזיק בעילה "להשבת סכומים" שהמשיבה "גבתה" ממנו שלא כדין. יתר על כן, המבקש אינו יודע האם קיימים בין חברי הקבוצה בעלי מניות שנענו לדרישות תשלום דומות, אלא סבור כי "יתכן" שקיימים כאלה (סעיף 4 לבקשה). בנוסף, דרישת התשלום המצורפת לבקשה נשלחה אמנם אל המבקש, אולם הדרישה עצמה מופנית "לכבוד בנק לאומי בע"מ" ולא אל המבקש, כלומר שבדעת המשיבה לנקוט הליכי גביה בגין החוב נגד הבנק ולא נגד המבקש.

המבקש ינמק עד ליום 6.1.14 מדוע לאור האמור לא תידחה על הסף הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ד, 30 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.