ברכה ציון נ' רגבים בע"מ

פסק דין

לפני תביעה כספית בסדר דין מהיר, על סך 46,671 ₪. התביעה הוגשה בגין יתרת חוב עבור ביצוע עבודות בנייה שביצע התובע עבור הנתבעת.

רקע עובדתי

התובע ביצע עבור הנתבעת בשנת 2004, עבודות אלומיניום בתחנת דלק ברמת-גן. מדובר בעבודות אלומיניום וזכוכית לחנות yellow. העבודות בוצעו והושלמו על ידי התובע. לתובע שולם סכום של 26,700 ₪ (כולל מע"מ). לאחר זמן, הסתבר כי אדים מצטברים בחלק מהזכוכיות שהרכיב התובע (להלן: "הליקוי"). התובע עותר לקבלת יתרת התמורה עבור העבודות ואילו הנתבעת טוענת כי קיבל את המגיע עבור מה שביצע וכי היא נאלצה לשלם סכום של 25,880 ₪, לקבלן אחר לצורך תיקון הליקוי.

דיון

הצדדים חלוקים במספר שאלות עיקריות, האחת, לגבי הסכום שהיה צריך להיות משולם לתובע עבור ביצוע העבודות, השנייה, לגבי נכונות התובע בזמנו לתקן את הליקוי והשלישית, לגבי העלות של התיקון שביצעה בסופו של דבר הנתבעת במקום התובע.

התמורה המוסכמת

התובע טוען כי סוכם על סכום של 55,000 ₪ + מע"מ. בטענה זו הוא מסתמך אך ורק על עדותו שלו בנושא זה ועל חוסר המהימנות של עדות מנהל הנתבעת בקשר לכך. הנתבעת טוענת כי סוכם על 42,280 ₪ + מע"מ. לגרסתה, התובע שהנטל עליו, לא הביא כל ראיה מהימנה להוכיח את הסכום הנטען על ידו. כמו כן, לא ניתן כל הסבר על ידי התובע מדוע הוציא חשבוניות בסכום של 26,700 ₪ בלבד. בנוסף, טוענת הנתבעת כי התובע השתהה במשך שנים בפנייתו אל הנתבעת ולא הוציא כל מכתב דרישה בגין יתרת החוב. לבסוף טוענת הנתבעת כי יש לקבל את עדותו המהימנה של מנהל הנתבעת בדבר סכום התמורה.

לאחר שעיינתי בחומר שלפני ובטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי גרסת הנתבעת עדיפה עליי. ראשית, הנטל להוכיח את סכום התמורה, חל על התובע. התובע מסתמך אך ורק על עדותו לפי הזיכרון שלו. התובע לא צירף כל מסמך להוכיח סכום זה. גם בפירוט העבודות נספח ד' לתצהירו, אין זכר לסכום התמורה שסוכם. זאת ועוד: מאחר ומסמך פירוט העבודות הוגש על ידי התובע ומסמך זה אף כלל שרטוט של הזכוכיות והמידות שלהן, כולל מידות מסגרת האלומיניום המקיפה את הזכוכיות, מצופה היה מהתובע, כי לכל הפחות יפרט בפני בית המשפט, גם אם בדיעבד, כיצד הגיע לסכום הנטען של 55,000 ₪ + מע"מ, תוך הצגת חישוב כלשהו של סכום זה אל מול המפרט, החומרים והמידות הנזכרים בנספח ד'. התובע לא עשה כן ועובדה זו פועלת לרעתו ומותירה את הסכום הנטען על ידו כעדות כללית ובלתי מפורטת שאין לייחס לה משקל רב.

מנגד, מנהל הנתבעת טען לסיכום על סכום מדויק ביותר, של 42,280 ₪, בהסתמך על טבלה שנערכה בזמנו על ידי הנתבעת, של כל הצעות המחיר שניתנו לנתבעת עבור הפרויקט. אמנם, לא התרתי את הגשת הטבלה עצמה, עקב אי צירוף המסמך כדבעי לרשימת המסמכים והעדר אזכור שלו בכתב ההגנה, אולם אין בכך כדי למנוע את עדותו של מנהל הנתבעת בקשר לכך, אשר אף נחקר בדיוק בנקודה זו על ידי בא כוח התובע (עמ' 23 ו-24).

אמנם, מר צרפתי לא זכר כל פרט ופרט בנקודה זו של הליך קבלת ההצעה מאת התובע (כגון האם ההצעה ניתנה בפגישה פרונטאלית או בטלפון), אולם גם התובע לא זכר כל פרט ופרט בקשר לכך וממילא, על רקע הזמן הרב שחלף מאז ביצוע ההזמנה ועד לעדות, אין לייחס לכך משקל רב.

בנסיבות אלה, עדיפה עליי גרסת הנתבעת, שהציגה מספר נקוב שמסתמך על טבלה של הצעות מחיר שלפי עדות מנהל הנתבעת נערכה בזמנו, מאשר גרסת התובע, שנקבה בסכום עגול וללא כל הסבר כיצד חושב סכום זה ומבלי להציג כל אסמכתא ממשית לסכום הנטען על ידו, לבד מעדותו היחידה. גם לו הייתי מוצא את גרסאות הצדדים כשקולות, הרי שהיה מקום לדחות את גרסת התובע שהנטל עליו.

אחריות התובע לליקוי

התובע טוען כי לא הוכחה אחריותו לליקוי הנטען ועל כן אין מקום לקזז כל סכום מתביעתו, גם אם הנתבעת שילמה לקבלן אחר עבור התיקון. לטענתו, בהעדר חוות דעת, לא הוכח כי הכשל שגרם להצטברות האדים, נובע מכשל בביצוע העבודה על ידי התובע. טענה זו דינה להידחות. כנטען בסיכומי הנתבעת, התובע הודה במפורש בכך שהליקוי הנו באחריותו, שעה שהעיד כי אכן הייתה תקלה ופאשלה וכלשונו: "מה שהיה פשלה הפשלה שלי זה הזכוכית האחת שקרתה במשך העבודה. אני עליתי על זה וראיתי אדים הלכתי התקשרתי לחברה הזכוכית, אמרתי תשמע יש בעיה, הוא אמיר ציון תשמע נמכור 700 אני יעשה לך ב- 500 שקל, אמרתי יאללה, למה לא?" (עמ' 4, ש' 29 – 32). על רקע עדותו זו של התובע, יש להגיע למסקנה כי הליקוי הנו באחריותו. עם זאת, הצדדים עדיין חלוקים לגבי כמות הזכויות שהיו פגומות ולעניין זה עוד אתייחס בהמשך פסק הדין.

מתן הזדמנות לתיקון הליקוי

התובע טוען כי רצה לתקן את הליקוי ואף הזמין זכוכית לצורך כך, אולם הנתבעת מנעה ממנו לתקן את הליקוי, לקחה לידיה את הזכוכית שהוזמנה כאמור וביצעה את התיקון עם קבלן אחר. הנתבעת טוענת כי פנתה חזור ונשנה אל התובע, כדי שהלה יבצע את התיקון, אולם ללא הועיל.

גם כאן עדיפה עליי גרסת הנתבעת. התובע לא הציג הוכחות ממשיות לכך שהזמין את הזכוכית לצורך ביצוע התיקון. בנקודה זו נותרנו עם עדותו הכללית. זאת ועוד: כאשר התובע נשאל מתי הוא הגיע לבצע את התיקון, הוא לא נתן תשובה ממשית ולמעשה התחמק ממתן תשובה ישירה לשאלה זו (ראה עמ' 6, ש' 16 – 22). אין מחלוקת כי התובע ידע על הליקוי ולגרסתו אף פעל כדי להזמין זכוכית כדי לתקנו. מדוע אם כן לא בוצע התיקון. יותר הגיוני בעיני כי הדבר לא נעשה עקב כך שהתובע נמנה מלעשות כן, מאשר כי הנתבעת החליטה למנוע ממנו לבצע את התיקון על אף רצונו בכך, דבר שאילץ את הנתבעת להוציא כסף מכיסה לתיקון הליקוי על ידי קבלן אחר. אין זה הגיוני בעיני כי תעדיף הנתבעת לשלם מכיסה לקבלן אחר כאשר באפשרותה לתקן את הליקוי חינם אין כסף באמצעות התובע.

זאת ועוד: הוכח לפני כי באותה תקופה, התובע סגר את העסק שלו והיה שרוי בקשיים כלכליים (עמ/ 11 ש' 26 עד עמ' 14). הנתבע אומת עם תביעה כספית שהוגשה נגדו על ידי הבנק שלו (נ/3) ולא היה בפיו תשובות ממשיות לכך ובעיקר ענה כי אינו זוכר ואינו יודע. עובדה זו מחזקת את המסקנה כי באותה תקופה התקשה הנתבע לעמוד בעלות הנדרשת לביצוע התיקון, אשר כפי שעוד יפורט להלן, עלותה לא עמדה על מאות שקלים בודדים כפי שהדבר הוצג על ידי התובע.

הוכחת ביצוע התיקון, עלותו וסבירותו

הנתבעת הביאה לעדות את מר סרג'יו בוכבינדר, אשר עבד בזמנו בחברת שבב אלומיניום. העד הגיש תצהיר עדות ראשית ובמסגרתו הצהיר כי תיקן את הליקוי נשוא התביעה. לפי תצהירו, הוא החליף שלוש זכוכיות בתמורה לסך של 23,400 ₪ (כולל מע"מ) ולאחר מכן אף החליף זכוכית פינתית נוספת, בתמורה לסך של 2,480 ₪ (כולל מע"מ). לתצהירו של העד צורפו חשבוניות מס שהוציאה חברת שבב אלומיניום לנתבעת. כמו כן, הצהיר העד כי הזמין למקום את נציג יצרן הזכוכיות כדי לבחון את הליקוי ולאחר מכן הזמין ממנו את הזכוכיות.