החלטה
בפני שתי בקשות, האחת בקשה לביטול פסילתו המנהלית של רישיון נהיגת המבקש למשך 30 יום בגין נהיגה בשכרות והשנייה בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב בו נהג המבקש.
ביום 13.11.09 נתפס המבקש נוהג בשכרות ברכב מס' 2913466 (להלן: "הרכב"). בבדיקת ינשוף שנערכה לו נמדדה כמות של 295 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף.
המבקש לא תמך בקשתו בתצהיר ומסתמך לצורך בקשתו על הראיות המצויות בתיק החקירה.
לטענתו, לא שתה אלכוהול אלא מיץ, עבר בהצלחה את המבחנים המתוארים בדו"ח המאפיינים, שוטר אחד ביצע את כל הפעולות וספק אם הדבר אפשרי, בדו"ח העיכוב מצוין כי עוכב בשעה 03:15 בעוד שהבדיקה נערכה בשעה 03:27 ומכאן שעברו פחות מ- 15 דקות מרגע עיכובו ועד לביצוע הבדיקה, בוצעו תיקוני זמנים בחלק מהמסמכים, קיימים רישומי זמן סותרים, עוכב למשך שעתיים עובדה המלמדת על מחדלי השוטר הבודק, מדובר בכמות גבולית של 295 מקרוגרם המצויה בטווח סטיית מכשיר הינשוף, מיד לאחר הבדיקה נכנס לרכב ונהג בידיעת השוטר, עובדה המלמדת על כך שגם השוטר סבר שאינו שיכור. עוד ציין כי עברו אינו מכביד, פרנסתו בנהיגתו, משרת במילואים כנהג, מפרנס יחיד למשפחתו וכי ראוי לנהוג בו במידתיות לאור הכמות הגבולית שנמדדה.
במהלך הדיון חזר על בקשתו והוסיף טענה לפיה שמע מפי אחד השוטרים כי יש לשחררו מאחר ואינו שיכור. טענה זו לא נתמכה בתצהיר ואין בדעתי להתייחס אליה.
המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה גם אם קיימים פגמים הקשורים ברישום הזמנים הרי שבחלק מהמסמכים נרשם באופן מפורש כי עבר פרק זמן של 15 דקות ובכל מקרה, ראוי שטענות אלו תתבררנה בתיק העיקרי. עוד ציינה כי נדף מפיו של המבקש ריח של אלכוהול וכי מדובר בעבירה המלמדת על מסוכנות ובנסיבות אלו אין מקום להיעתר לבקשה.
דיון והכרעה:
די בשלב זה בקיומן של ראיות לכאורה. עיינתי בתיק החקירה.
פלט מכשיר הינשוף מלמד על כמות של 295 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף. מדו"ח הפעלת הינשוף ניתן ללמוד כי המפעיל המתין 15 דקות לפני ביצוע הבדיקה ווידא כי המבקש לא שתה, לא עישן, לא הקיא וכי הוחלפה פיית נשיפה בין בדיקה לבדיקה. גם מטופס "דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף", ניתן ללמוד כי המפעיל המתין 15 דקות לפני הבדיקה ווידא כי המבקש לא אכל, לא שתה, לא עישן ולא הקיא במשך ההמתנה לבדיקה.
מדו"ח העיכוב עולה כי המבקש עוכב בשעה 03:15 ולא בשעה 03:10 כפי שמצוין בכתב האישום . בהקשר זה יצוין, כי בדו"ח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות, תוקנה שעת העיכוב משעה 03:15 לשעה 03:10 – עם זאת, השעה לא תוקנה בדו"ח העיכוב.
המבקש עבר "מבחן ביצוע" בהצלחה ובכל הבדיקות נרשם "יציב". בסוף הבדיקה צוין כי השוטר התרשם מ"שכרות קלה".
אכן קיימים רישומים נוגדים באשר לזמנים ובפרט ביחס לזמן ההמתנה, עם זאת, סוגיה זו צריכה להתברר במהלך המשפט ואין מקום להכריע בעניין בשלב זה. בהקשר זה יצוין, כי המבקש לא הגיש תצהיר מטעמו ואינו טוען לפרק זמן קצר מ- 15 דקות. כן אינו טוען כי אכל, שתה או עישן לפני הבדיקה.
לאור האמור לעיל אני קובע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המבססת נהיגה בשכרות.
אשר לשאלת מסוכנותו של הנאשם, אני סבור כי מי שנוהג בשכרות מהווה סכנה לציבור המשתמשים בדרך ולעצמו.
הנאשם נוהג משנת 1989 וצבר לחובתו 26 עבירות תעבורה האחרונה משנת 2006.
בנסיבות המפורטות לעיל, נראה, כי לא נפל פגם בהחלטה המנהלית שמטרתה מניעת פגיעה וסיכון לשלום הציבור.
עם זאת, לא אוכל להתעלם לחלוטין מאותו פגם ראייתי שיש בו כדי להחליש את ראיות התביעה. בנוסף, ראוי לתת משקל מסוים לבדיקת המאפיינים אותה עבר המבקש בהצלחה וכן לכמות שנמדדה ואשר עולה אך במעט על הכמות הנאכפת על ידי המשטרה.
אשר על כן, אני סבור כי ניתן להסתפק במקרה זה, בפסילה קצרה יותר מזו שהוטלה ובהתאם, אני מורה כי הפסילה המנהלית תקוצר ל- 20 ימים ממועד הפקדת רישיון הנהיגה במשטרה. עוד אני מורה כי הודעת איסור השימוש ברכב תקוצר אף היא ותעמוד על 20 ימים ממועד אחסון הרכב.
ניתנה היום, י"ג כסלו תש"ע, 30 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.
