החלטה
לפני בקשת הנתבעת ( להלן: "המבקשת" ) לביטול פסקי הדין שניתן כנגדה במעמד צד אחד, ביום 17.10.13 ו- 23.10.13 ואת החלטת בית משפט שקדמה לפסקי הדין, בהעדר המצאת כתב התביעה ונספחיו למבקשים. כן מבוקש להורות על ביטול כל ההליכים שננקטו כנגד המבקשים, כולל סגירת תיק הוצל"פ שנפתח כנגד המבקשת.
לטענת המבקשת, על קיומו של ההליך נודע למבקשת רק כאשר פסק הדין הונח בתיבת הדואר שבכתובתה ככל הנראה ביום 2.12.13 ונמצא על ידה במועד זה בתיבת הדואר. המבקשת טוענת כי בנסיבות האמורות, לא קיבלה את יומה בבית המשפט ולכן היא זכאית כי פסק הדין יבוטל מחובת הצדק.
המבקשת טוענת שבניגוד לטענת התובע ( "משיב" ) , לפיה כתב התביעה נמסר לעובד בשם משה, אין לה עובד בשם משה ולכן איננה יודעת מיהו משה המסתורי כהגדרתה שקיבל את כתב התביעה לידיו.
לטענת המבקשת, תצהירו המשלים של השליח, עובד המשיב, הנו "גרסה חדשה" שהועלתה לראשונה רק בעקבות הערות בית המשפט, ונועדה לספק "הצדקה" כבושה למחטף פסק הדין שנעשה. כן מציינת המבקשת, כי גרסת השליח בתצהיר המשלים סותרת את תצהירו הראשון של השליח ולכן משקלם הראייתי ומהימנותם מוטלים בספק.
המשיב בתגובתו עותר לדחיית הבקשה , שכן לשיטתו , כתב התביעה הומצא למבקשת בהתאם לתקנה 484 ולפיכך דין הבקשה להידחות.
לעניין גרסת השליח, המשיב דוחה את טענות המבקשת , כאילו תצהירו המשלים של השליח , הנו גרסה חדשה. לדבריו, תצהיר המוסר הראשון הוגש בהתאם לתקנה 484 שקובעת כי ההמצאה תהיה למען הרשום של המבקשת, ואילו התצהיר המשלים ניתן לאחר החלטת בית משפט לפיה על יש למסור את כתב התביעה למנהל התאגיד או להניחו במשרדו. לשיטת המשיב מדובר בפרטים עליהם לא היה צריך להצהיר השליח בטרם ההחלטה ולכן רק במסגרת התצהיר המשלים הבהיר כי לא התאפשר לו להמציא את כתב התביעה למנהל התאגיד או להניח אותו במשרדו.
המבקשת בתשובתה טוענת, כי העובדה שהמשיב איננו מתייחס בתגובתו לטענת המבקשת לפיה אין במפעל שלה אדם בשם "משה", מעידה לשיטתה כי מדובר בגרסה משופצת, שאין בה אמת.
דיון:
על פי ההלכה שנקבעה בפסיקה אם פסק דין שניתן במעמד צד אחד פגום, והפגם נובע מהיעדר המצאה כדין למבקש, יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה.
הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. ביטול שכזה נעשה "מתוך חובת הצדק". "פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה…רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק ex debito justitiae. פסק דין כזה פגום הנהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה". (ראה לעניין זה את ספרו של הנשיא אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 282 ר' גם פסק דינו של כב' השופט ארבל בבר"ע (ת"א ) 002411/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד מיכאלי (טרם פורסם).
ויפים לעניין זה גם דבריו של כב' הש' מצא בע"א 5000/92 - יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1), בעמ' 835-836 אשר קבע שם לאמור:
"שתיים הן, כידוע, העילות האפשריות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו החליט בית המשפט בהיעדרו של מבקש הביטול אף שלא היה רשאי להחליט בהיעדרו, כגון שהמבקש לא הוזמן, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה; ובכגון דא אין בית המשפט רשאי לשקול אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין, אם לאו….שונים פני הדברים מקום שבית המשפט מתבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אף שבעצם קיום הדיון בהיעדרו של המבקש לא נפל פגם, כגון שהמבקש לא התייצב לדיון אף שהוזמן. במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול-דעתו של בית המשפט; ובבואו להפעיל את שיקול-דעתו, אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם - ובעיקר - אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה…".
וכן דבריה של כב' הש' פרוקצ'יה ברע"א 8864/99 - ליאת אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח , תק-על 2000 (3), בעמ' 2133 אשר קבעה שם לאמור:
"כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע כי יש ליתן לבעל דין את "יומו בבית המשפט". מושג זה נושא עמו תוכן מהותי ולא טכני בלבד ועניינו בקביעה כי תינתן לצד למשפט הזדמנות מלאה להעלות את טענותיו ביחס לשאלות העומדות למחלוקת בהליך נתון.
מכאן משתמעת התוצאה כי מקום שבעל דין נעדר מדיון עקב כך שלא הוזמן אליו, או שבשל תקלה אחרת הוא מוזמן לדיון בהליך מסוים, אליו הוא נערך, ומתברר כי עקב טעות שוררת הנחה שגויה בקרב מי מבעלי הדין ואולי אף בית המשפט כי מדובר בהליך אחר אשר אליו לא התכונן בעל הדין ואשר בהקשר אליו לא מיצה את ראיותיו וטיעוניו, כי אז נגוע אותו הליך בפגם דיוני שורשי המצדיק את ביטולו ואת פתיחתו מחדש לצורך ניהולו בצורה תקינה. מבחינה זו קימת אנלוגיה בין מצב בו בעל דין לא הוזמן כלל לדיון שנתקיים בהעדרו לבין מצב בו הוא הוזמן והופיע לדיון מתוך הנחה כנה ובתום לב כי מדובר בדיון שמסגרתו, טיבו ומטרתו הינם שונים מכפי שהובן על ידי הערכאה השיפוטית הדנה, ואולי אף על ידי בעל הדין האחר".
בעניינה של בקשה זו, מצאתי כי עיון בתצהירי המוסר/שליח ( נספח א' "לבקשה למתן פסק דין (בהעדר הגנה )" מיום 1.10.13 ונספח א' "להבהרה ( נוספת) לבקשה למתן פסק דין ( העדר הגנה )" מיום 9.10.13 ) מעלים כי בניגוד להחלטת כב' הרשם יעקובי מיום 3.10.13 לא בוצעה מסירה נוספת לנתבעת, וכי התצהיר המשלים, חוזר למעשה על פרטי המסירה שבוצעה ביום 20.6.13 שלא כפי שהתבקש.
משכך אני קובעת כי לא בוצעה המצאה כדין ולפיכך אני מורה על ביטול פסק דיני והפסיקתא מיום 17.10.13 ומיום 23.10.13.
כן אני מורה על ביטול הליכי הוצל"פ נשוא תיק זה כנגד המבקשת.