ברינט חב' עו"ד נ' בנק ירושלים בע''מ

פסק דין

1. תביעה כספית של התובעים (חברת עורכי דין ועוה"ד אשר ייצג בפועל את הנתבע). התביעה היא מול לקוח לשעבר (בנק) לתשלום שכר טרחה מוסכם או ראוי, החזר כספים ופיצוי בגין הפרות הסכמים. את סכום התביעה העמידו התובעים על סך 562,000 ₪, והוא מורכב מהראשים הבאים:

שכר טרחה בגין פעולות מימוש וגביה- 385,000 ₪.

שכר טרחה בגין טיפול בתביעות משפטיות- 89,000 ₪.

שכר טרחה ראוי בגין מימוש דירת החייב זילברמן אסף- 25,000 ₪.

תשלום חוב ארנונה לעיריית קרית אתא- 13,000 ₪.

פיצוי בגין הפרות ההסכמים- 50,000 ₪.

טענות התובעים:

2. החל משנת 1997 שימשו התובעים (תחילה התובע, ולאחר הקמתה בשנת 2002- התובעת 2), כמשרד עורכי דין חיצוני אשר ייצג את הנתבע (שיכונה להלן גם: "הבנק"). בין היתר ייצגו התובעים את הבנק בתיקי מימוש משכנתאות ושעבודים בגין הלוואות ללווים שלא עמדו בפירעון במועד, וכן בתביעות משפטיות כלפי הבנק.

בין הצדדים נהגו מספר הסכמי שכ"ט שונים במשך השנים, אשר אינם רלבנטיים לענייננו, למעט ההסכם האחרון מיום 05.04.00 (נספח ג'-ג'1 לתצהיר התובע). הסכם זה קובע כי שכ"ט יעמוד על 2,500 ₪ בעבור פתיחת תיק, 2,500 ₪ בעבור מינוי כונס, בעבור הסדר- יושלם הסכום הנ"ל ל-6,000 ₪, בעבור הודעת פינוי שניה ומעלה- סכום של 700 ₪, ובעבור מכירת הנכס ישולם סכום של 10,000 ₪. בתיק שבו הדירה נמכרה ללא הסדר ישולם סכום של 15,000 ₪ סה"כ, ובתיק שהיה בו הסדר ולאחריו נמכרה הדירה ישולם סכום של 16,000 ₪ סה"כ. מכל מקום כל ההסכמים כללו הנחיה בדבר תעריף מינימום של 6000 ₪ ומע"מ.

3. בסמוך לחודש נובמבר 2000 הוכן בבנק תעריף חדש (נספח ד' לתצהיר התובע), אשר התובעים טוענים שלא יכלו לעמוד בו כנותני שירות (נספח ד'1 לתצהיר התובע). הסכם זה קובע כי שכ"ט יעמוד על 10% מסכום החוב שבפיגור, ובמידה ויגיע עוה"ד להסדר לפני פתיחת התיק ישולם לו סכום של 400 ₪. במידה ויגיע להסדר לאחר מכן- ישולם לו 10% מסכום החוב שבפיגור, כאשר הסכום המינימלי לתשלום הינו 2,500 ₪. כל הסדר נוסף יזכה גם הוא את עוה"ד בשכ"ט של 10% נוספים מסכום הפיגור, ושכה"ט בעבור גביה שלא במסגרת הסדר יעמוד על 10% מסכום הגביה בפועל. לאחר מכירת הדירה יהא זכאי עוה"ד לשכ"ט בסכום מינימלי של 10,000 ₪ ועד למקסימום שכ"ט כונס, כפי שיפסק במועד המכירה. באשר לשכ"ט בתביעות יזומות של הבנק, קובע ההסדר, כי ישולם סכום של 10% מסכום החוב שנגבה, בכפוף לגביה בפועל.

4. לטענת התובעים, בכל הסכמי שכה"ט הקודמים נקבע שיעור שכ"ט מינימלי בשעור 6000 ₪ ומע"מ, ולא בכדי, שכן הנתבע התמחה באותה תקופה, במתן הלוואות ל-2 מגזרים ספציפיים: המגזר החרדי והמגזר הערבי. באזור חיפה ניתנו הלוואות רבות למגזר הערבי והדרוזי, ו-80% מהתיקים שהועברו למשרד התובעים היו במגזר זה. טוען התובע כי במשטר החמולתי הנוהג בכפרים הערביים והדרוזים, אין כל אפשרות לממש נכס משועבד, שכן אין בנמצא קונים בכוח, אשר בשעת מימוש ירכשו נכס בשטחה של חמולה אחרת. לכן ככל שהיו פעולות מימוש, היו אלו בישובים העירוניים או המעורבים דוגמת נצרת או חיפה, ודבר זה, אליבא דתובעים, הצריך קביעת שכ"ט מינימלי שכן אחרת כמעט לא היה משולם שכר.

לאור זאת סירבו התובעים לחתום על הסכם שכה"ט החדש, והמשיכו לשלוח את חשבונות שכה"ט על פי ההסכם הקודם (נספח ג'-ג'1 לתצהיר התובע), אשר לפיו זכאי משרד התובע, אף ללא מימוש של הנכס, לסכום מינימום של 7,020 ₪ כולל מע"מ, בכל תיק. לכך התווסף שכ"ט בגין משלוח הודעות פינוי, ושכ"ט נוסף במקרה של מכירת הנכס.

לאחר הפצרות רבות ממנהל מחלקת הגביה של הבנק, מר עמוס אפרים, הסכים התובע לפעול על פי ההסכם החדש לתקופת ניסיון בת 3 חודשים החל מיום 01.06.01. בתום תקופת הניסיון הודיע התובע לבנק כי הוא אינו יכול לעבוד בתעריף האמור שכן הדבר מסב לו נזקים כספיים. לפיכך, המשיך לשלוח דרישות תשלום על פי ההסכם הישן, והציע לבנק תעריף שכ"ט חדש אשר יהווה שילוב של ההסכם הישן וההסכם החדש (ראה נספח ה' לתצהיר התובע). המו"מ בעניין זה התנהל למעלה מחצי שנה, מבלי שהצדדים הגיעו להסכמה כלשהי.

5. בחודש יולי 2002 הותקנו תקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים), התשס"ב-2002, אשר קבעו מפורשות את שיעור שכר הטרחה בתיקי מימוש דירות. לאור זאת, פנה התובע פעם נוספת לבנק על מנת להסדיר את נושא שכ"ט בהתאם להוראות התקנות שלשיטתו הנן מחייבות ביחסיו מול הבנק בהיותן קוגנטיות (נספח ו' לתצהיר התובע). פניה זו לא זכתה למענה, עד ליום 25.03.03 כאשר התקבלה במשרד התובע דרישת הבנק להחזר שכ"ט בתיק בו נמכר הנכס ונגבה שכה"ט בהתאם לתקנות. במכתב זה סירב הנתבע לשלם בהתאם לתקנות שכן פרשנותו שלו היתה כי הן חלות רק על תיקים שנפתחו החל מ-21.07.02 (נספח ו'1 לתצהיר התובע). בתשובתו למכתב זה פירט התובע את חישוב שכ"ט והפנה לסיקה המפרשת התקנות. הוא הבהיר, כי שכ"ט ממילא זהה לשכ"ט על פי ההסכם המחייב עד לחקיקת התקנות (נספח ז' לתצהיר התובע).

התובע מבקש להצביע על תיק ספציפי של החייבים חוסייסי פואד ושיחה, כעל מקרה מבחן. על פי התקנות, נשלח אל הבנק חשבון שכר טרחה בסכום 12,657 ₪ (נספח ז'1 לתצהיר התובע). הבנק סירב לשלם על פי התקנות, אך הסכים לשלם על פי ההסכם הישן- 7,000 ₪ כולל מע"מ (נספח ז'2 לתצהיר התובע).

6. ביום 29.02.04 שלח התובע מכתב אל מר אפרים, בו טען כי סירוב הבנק לשלם שכ"ט מינימלי גרם לכך שבלמעלה מ-40 תיקים אשר טופלו במשרד בשנתיים וחצי האחרונות, שולם סכום של 16,607 ₪ בלבד, ולפיכך הוא מבקש השלמת הסכום לסכום המקסימלי- היינו 6,000 ₪ בצירוף מע"מ בכל תיק, עד כדי 275,000 ₪ (ראה נספח ח' לתצהיר התובע). בתגובה התקבלה תשובת עו"ד חדד התולה את אי קבלת השכר בעבודה בלתי מקצועית כביכול מצד התובעים ובכשלון בגביית החובות (נספח ט' לתצהיר התובע). התובע מדגיש כי אין בכך כל אמת שכן הנתבע היה מרוצה מאוד משירותיהם של התובעים, המשיך להעביר אליהם תיקים חדשים ואף הסב למשרדם תיקים מעורכי דין אשר לא היה מרוצה מעבודתם. כמו כן טען התובע, כי לאור העדר יכולת המימוש של הנכסים במגזר הערבי, הנתבע בפועל הוא שסיכל את גביית הכספים כאשר הורה במקרים רבים לבטל הליכים בהם נקטו התובעים כנגד תשלום סכומים זעומים יחסית לסכומי החוב (לדוגמא נספחים י'1-י'6 לתצהיר התובעים).

7. ביום 06.05.04 התקיימה פגישה מרובעת במשרדי התובע, בה השתתפו עו"ד חדד ומר אפרים, וכן התובע ועו"ד בן שלוש ממשרדו, אשר בסופה סוכם כי כל תיק יבדק לאחר שנתיים מיום פתיחתו, ובאם לא שולם בו שכ"ט בסך 6,000 ₪ לפחות- ימשך הדיון בנושא זה (נספח י"א לתצהיר התובעים). מיד לאחר הפגישה עברו הגב' ברינט ועו"ד בן שלוש על כל תיקי הבנק ונקבעה פגישה נוספת במשרדי הבנק בירושלים ביום 13.05.04. בפגישה זו חזר בו עו"ד חדד מסיכום הישיבה הקודמת, וכל שהוצע היה כי המשרד יעביר רשימה של תיקים ישנים עם המלצות למחיקה ובתמורה יעביר הבנק תיקים "חדשים וטובים" (נספח י"ב לתצהיר התובעים). מכאן טוען התובע, ניתן ללמוד כי לא רק שהבנק ידע כי התובעים מקופחים בשכר בתיקים שהועברו לידיהם, אלא גם ידע כי אין בידיהם תיקים טובים, היינו במגזר היהודי, אשר ניתנים למימוש. התובע אף צירף לתצהיר העדות הראשית מטעמו גזרי עיתונים המעידים כי "תיקים טובים" של הנתבע באיזור חיפה והקריות הועברו לטיפולם של עורכי דין מירושלים (נספח י"ג1- י"ג3 לתצהיר התובע), וכי כאשר כבר הועבר תיק "טוב" לתובעים, התברר כי הנ"ל הועבר בטעות (נספח י"ג4 לתצהיר התובע).

ביום 04.08.04 נעשה ע"י התובע ניסיון אחרון להגיע להסדר עם הבנק (נספח י"ד לתצהיר התובע) במסגרתו ביקש כי שכ"ט ישולם ע"פ תקנות ההוצל"פ, אך הנתבע סירב (נספח ט"ו לתצהיר התובע). עו"ד חדד אסר על משרד התובע לבצע פעולות אשר יכולות להביא לגבייה והכנסות דהיינו פעולות פינוי ומכירה (ראה נספח ט"ז לתצהיר התובע). לאור האמור, פנה התובע ביום 18.08.04 אל בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, אשר גם לו העניק שירותים, וביקש להעביר לנתבע את הסכם שכה"ט שביניהם, על מנת שיראה כי ניתן לחיות עם הוראות התקנות (נספח י"ז לתצהיר התובע). גם פניות אלו לא הועילו ועל כן בסוף שנת 2004 הודיע התובע לנתבע על הפסקת העבודה איתו (נספח י"ח לתצהיר התובע). התובע מדגיש כי לא עיכב בידיו ולו אחד מהתיקים והעבירם במלואם לבנק או לעו"ד אחרים לפי הוראותיו (נספח י"ח לתצהיר התובע).

8. ביום 18.01.05 פנה לתובע מר שמעון רוטמן ז"ל, וביקש לדעת מהו שכה"ט המבוקש בעבור השירותים שנתן לנתבע (נספח י"ט לתצהיר התובע). לטענת התובע, מכתב זה מבטא הודאה מפורשת של הבנק כי הלה נותר חייב כספי שכ"ט לתובעים. לאור זאת, שלח התובע ביום 10.03.05 מכתב דרישת שכ"ט (נספח כ' לתצהיר התובע) על פי הוראות ההסכם הישן. הבנק לא נענה לדרישה ולא שילם את שכה"ט כלל. בהעדר תשלום, הוגשה התביעה דנן.