בריל נ' מסיקה

פסק דין

בהתאם להסכמת הצדדים, ניתן פסק הדין על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

ביום 5.1.10 נחתם חוזה למכירת דירה בין בעלי הדין (להלן-"החוזה"), על פיו מכר הנתבע לתובעת דירה בת 3 חדרים הנמצאת ברחוב איינשטיין 47 דירה 3 בלוד (להלן-"הדירה"). בעת החתימה על החוזה היה ידוע לצדדים כי בדירה מתגורר שוכר. למרות זאת התחייב הנתבע למסור לתובעת את הדירה ביום 1.4.10 כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ. עד ליום המסירה לא טרח הנתבע לפנות את השוכר מהדירה. התובעת פנתה אל הנתבע באמצעות בנה ובאמצעות עו"ד גביזון, שערך את החוזה בין הצדדים, על מנת שיפנה את השוכר מהדירה, אך הנתבע לא עשה כן. על כן הגישה התובעת את תביעתו זו כנגד הנתבע על הסך 118,000 ₪. תביעה זו הוגשה על סמך הוראות החוזה שקבעו פיצוי מוסכם בשיעור 10% מערך התמורה במקרה של הפרה יסודית, וכן פיצוי מוסכם נוסף בסך 50 דולר ארה"ב בגין כל יום איחור במסירת הדירה.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי התובעת הסכימה עם השוכר שימשיך להתגורר בדירה, תמורת תשלום דמי שכירות. התובעת טענה כי הכספים נגבו מהשוכר רק לאחר שהועמדה בפני עובדה מוגמרת ע"י השוכר והנתבע, ועל מנת לצמצם נזקיה.

הצדדים הסכימו למתן פסק-דין על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית וסיכומים.

התובעת הגישה את תצהירה, את תצהיר בנה ואת תצהירו של עו"ד משה גביזון. בסעיף 8 לתצהירו הצהיר עו"ד גביזון כי בהתאם לבקשת בנה של התובעת שוחח טלפונית מספר פעמים עם הנתבע בעניין פינוי השוכר מהדירה, הנתבע הודיע לו כי השוכר מסרב לפנות את הדירה, וכי הנתבע יפעל מצידו ככל יכולתו לפינוי הדירה ולמסירתה לקונה.

הנתבע הגיש את תצהירו בלבד, ולא הגיש תצהיר של השוכר אשר יתמוך בטענתו כי השוכר לא פינה את הדירה עקב הסכם עם התובעת.

הצדדים הגישו סיכומיהם.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם, את תצהירי הצדדים ונספחיהם ואת סיכומיהם, סבור אני שעל הנתבע לפצות את התובעת בסך 50,000 ₪.

אשר על כן, על הנתבע לשלם לתובעת כדלקמן:

1) את הסך 50,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

2) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

3) שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ט אדר תשע"ב, 13 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.